ילקוט שמעוני על התורה · Remez 151

(בראשית מד יט) אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר. תֵּדַע שֶׁבַּעֲלִילָה אַתָּה בָּא עָלֵינוּ, כַּמָּה מְדִינוֹת יָרְדוּ לְכָאן לִקַּח אֹכֶל, כְּלוּם שָׁאַלְתָּ לָהֶם כְּמוֹ שֶׁשָּׁאַלְתָּ לָנוּ, שֶׁמָּא בִּתְּךָ הָיִינוּ מְבַקְּשִׁים, אוֹ אֲחוֹתֵנוּ אַתָּה מְבַקֵּשׁ. (בראשית מד כ) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי וְגוֹ'. אֶפְשָׁר אָדָם כִּיהוּדָה מְדַבֵּר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בָּרוּר לוֹ וְאָחִיו מֵת אֶלָּא כָּךְ אָמַר יְהוּדָה, אִם אֲנִי אוֹמֵר לוֹ שֶׁהוּא חַי הוּא אוֹמֵר לִי הֲבִיאֵהוּ אֵלַי כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר עַל בִּנְיָמִין, לְפִיכָךְ אָמַר וְאָחִיו מֵת. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה קוֹרֵא מְדַבֵּר יְהוּדָה לְיוֹסֵף עַד (בראשית מה, א) "וְלֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק". הָיָה בָּהֶן פִּיּוּס לְיוֹסֵף, פִּיּוּס לְבִנְיָמִין, פִּיּוּס לְאֶחָיו. פִּיּוּס לְיוֹסֵף, רְאוּ הֵיאַךְ נָתַן נַפְשׁוֹ עַל בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל. פִּיּוּס לְאֶחָיו, רְאוּ הֵיאַךְ נָתַן נַפְשׁוֹ עַל אֶחָיו. פִּיּוּס לְבִנְיָמִין, כְּשֵׁם שֶׁנָּתַתִּי נַפְשִׁי עַל אָחִיךָ כָּךְ אֲנִי נוֹתֵן עָלֶיךָ. (בראשית מד כז) וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ, עֲשָׂרָה פְּעָמִים אָמְרוּ בְּנֵי יַעֲקֹב לְיוֹסֵף עַבְדְּךָ אָבִינוּ, וְשָׁמַע יוֹסֵף אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְשָׁתַק, וּשְׁתִיקָה כְּהוֹדָאָה, לְפִיכָךְ נִתְקַצְּרוּ מִשְּׁנֵי חַיָּיו עֶשֶׂר שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו". (בראשית מד כט-לד) וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה. אָמַר לוֹ, בִּתְחִלָּה כְּשֶׁהָיָה בִּנְיָמִין אֶצְלִי הָיְתָה דַּעְתִּי מְיֻשֶּׁבֶת עָלַי, וְעַכְשָׁו דּוֹמֶה לִי כְּאִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן לְקַחְתֶּם בְּיוֹם אֶחָד. וּלְמָה יַעֲקֹב דּוֹמֶה, לְנֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֹשָׁה פִּיּוֹת, כֵּיוָן שֶׁכָּבְתָה אַחֲרוֹנָה כָּבוּ כֻּלָּן. וְקָרָהוּ אָסוֹן. אָמַר, אוֹי לִי, שֶׁמָּא נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל זַרְעָהּ שֶׁל רָחֵל, הִיא מֵתָה בַּדֶּרֶךְ, וְאָחִיו מֵת בַּדֶּרֶךְ, וְעַכְשָׁו הוֹלֵךְ הוּא בַּדֶּרֶךְ, מִיָּד יָמוּת, וְאַף אֲנִי מֵת בַּאֲנָחָה אַחֲרָיו. אָמַר לוֹ יוֹסֵף, יְהוּדָה לָמָּה אַתָּה דַּבְּרָן וַהֲלֹא יֵשׁ בְּאָחֶיךָ גְּדוֹלִים מִמְּךָ. אָמַר לוֹ, אַף עַל פִּי כֵן כֻּלָּם חוּץ לְזִיקָא הֵן עוֹמְדִין וַאֲנִי מֵעַי קוֹמְטִים עָלַי כְּחֶבֶל אָמַר לוֹ, לָמָּה, אָמַר לוֹ, שֶׁאֲנִי עָרֵב לוֹ. אָמַר לוֹ, אִם בְּכֶסֶף אִם בְּזָהָב אֲנִי נוֹתֵן לְךָ. אָמַר לוֹ, לֹא בְּכֶסֶף וְלֹא בְּזָהָב אֶלָּא כָּךְ אָמַרְתִּי לְאַבָּא אֶהְיֶה בְּנִדּוּי בָּעוֹלָם הַזֶה וּבָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנִּקְרָא יָמִים שֶׁנֶּאֱמַר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְגוֹ'. אָמַר לוֹ, לָמָּה אַתָּה מְבַקֵשׁ בִּנְיָמִין, אִם לִגְדֻלָּה אֲנִי גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, אִם לִגְבוּרָה אֲנִי גִּבּוֹר מִמֶּנּוּ, מוּטָב שֶׁאֶהְיֶה עֶבֶד תַּחְתָּיו וְאַל אֶרְאֶה בְּצַעֲרוֹ שֶׁל אַבָּא. אָמַר לָהֶם יוֹסֵף, אֵינִי רוֹצֶה לֵידַע אֶלָּא לְבִנְיָמִין זֶה מִי נָתַן לוֹ עֵצָה לִגְנֹב, שֶׁמָּא אַתֶּם נְתַתֶּם לוֹ עֵצָה. אָמַר בִּנְיָמִין, לֹא הֵן נָתְנוּ עֵצָה, וְלֹא נָגַעְתִּי בַּגָּבִיעַ. אָמַר לוֹ, הִשָּׁבַע לִי, נִשְׁבַּע לוֹ בִּפְרִישָׁתוֹ שֶׁל יוֹסֵף אָחִי מִמֶּנִּי לֹא נָגַעְתִּי בּוֹ וְלֹא בִּשְׁלֹחַ חִצִּים שֶׁנִּשְׁתַּלְּחוּ בּוֹ, וְלֹא בְּהֶפְשֵׁט שֶׁהִפְשִׁיטוּ אוֹתוֹ, וְלֹא בְּהַשְׁלָכַת הַבּוֹר שֶׁהִשְׁלִיכוּהוּ, וְלֹא בַּמְּכִירָה שֶׁמְּכָרוּהוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְלֹא בִּטְבִילָה שֶׁטָּבְלוּ כֻּתָּנְתּוֹ בְּדָם אָמַר, מִי מוֹדִיעַ שֶׁאַתְּ נִשְׁבַּע עַל אָחִיךָ בֶּאֱמֶת. אָמַר לוֹ, בַּשֵּׁמוֹת שֶׁל בָּנַי אַתָּה יָכוֹל לֵידַע כַּמָּה אֲנִי מְחַבְּבוֹ, שֶׁהוֹצֵאתִי שְׁמוֹתָן עַל מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ. אָמַר לוֹ, וּמַה שְּׁמוֹתָן. אָמַר לוֹ, בֶּלַע וּבֶכֶר וְגוֹ' "מוּפִּים", לָמַדְתִּי מִפִּיו תּוֹרָה שֶׁלָּמַד מֵאָבִיו "חֻפִּים", שֶׁנִּתְחַפָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, דָּבָר אַחֵר, שֶׁהָלַכְתִּי יָחֵף וּמִתְאַבֵּל עָלָיו, "וָאָרְדְּ" (בראשית לז, לה) "כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה". בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ אַל תּוֹרִיד אָבִי בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה, שֶׁכֵּן יְהוּדָה אוֹמֵר "כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי" וְגוֹ'. כֵּיוָן שֶׁהִגִּידוּ לוֹ צַעֲרוֹ שֶׁל אָבִיו, מִיָּד וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק.

(בראשית מה א-ד) וַיֹּאמֶר [וַיִקְרָא] הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי. רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר, לֹא עָשָׂה יוֹסֵף כַּשּׁוּרָה שֶׁאִלּוּ בָּעַט בּוֹ אֶחָד מֵהֶן הָיָה מֵת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר נַחְמָן אָמַר, כַּהֹגֶן וְכַשּׁוּרָה עָשָׂה, שֶׁלֹּא בִּיֵּשׁ אֶחָיו בִּפְנֵי הַמִּצְרִיִּים. הָיָה יוֹדֵעַ צִדְקָן שֶׁל אֶחָיו, אָמַר, חַס וְשָׁלוֹם אֵין אַחַי חֲשׁוּדִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. נִתְחַזֵּק וְיָשַׁב. אָמַר לוֹ, אוֹתוֹ אֲחִיכֶם שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים מֵת הוּא וַדַּאי. אָמְרוּ לוֹ הֵן. וְלָמָּה אַתֶּם מְסַפְּרִים שֶׁקֶר, הֲלֹא אַתֶּם מְכַרְתֶּם אוֹתוֹ, אֶקְרָא אוֹתוֹ וְיַעֲנֵנִי, וְהָיָה קוֹרֵא אוֹתוֹ יוֹסֵף בֶּן יַעֲקֹב וְהָיוּ רוֹאִים בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת אָמַר לָהֶם, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, וְלֹא הֶאֱמִינוּ לוֹ עַד שֶׁפָּרַע עַצְמוֹ וְהֶרְאָה לָהֶם הַמִּילָה, וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף.