ילקוט שמעוני על התורה · Remez 165

וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי, לְהֵיכָן הָלַךְ, שֶׁהָלַךְ בַּעֲצַת בִּתּוֹ. תַּנָּא, עַמְרָם גְּדוֹל הַדּוֹר הָיָה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאָמַר פַּרְעֹה כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד אָמַר לַשָּׁוְא אָנוּ עֲמֵלִים. עָמַד וְגֵרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, עָמְדוּ כֻּלָּן וְגֵרְשוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ, אַבָּא גְּזֵרַתְךָ קָשָׁה [מִשֶּׁל פַּרְעֹה], שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָּזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים, וְאַתָּה גּוֹזֵר עַל הַזְּכָרִים וְעַל הַנְּקֵבוֹת. פַּרְעֹה לֹא גָּזַר אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאַתָּה גָּזַרְתָּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. פַּרְעֹה רָשָׁע הוּא סָפֵק מִתְקַיֶּמֶת גְּזֵרָתוֹ סָפֵק אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת, וְאַתָּה צַדִּיק וּגְזֵרַתְךָ מִתְקַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר "וְתִגְזַר אֹמֶר וַיָּקָם לָךְ". עָמַד וְהֶחֱזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ, עָמְדוּ כֻּלָּן וְהֶחֱזִירוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן. וַיִקַּח אֶת בַּת לֵוִי, וַיַּחְזִיר מִבָּעיֵא לֵיהּ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה בָּהּ מַעֲשֵׂה לִקּוּחִין הוֹשִׁיבָה בְּאַפִּרְיוֹן וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם מְרַקְּדִין לְפָנֶיהָ, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים (תהלים קיג, ט) "אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה". אֶת בַּת לֵוִי, אֶפְשָׁר בַּת מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה הָיְתָה, וְקָרֵי לָהּ בַּת, דְּאָמַר רַב חָמָא בַּר חֲנִינָא זוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁהוֹרָתָה בַּדֶּרֶךְ וְלֵידָתָהּ בֵּין הַחוֹמוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כו, נט) "אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְמִצְרַיִם" לֵידָתָהּ בְּמִצְרַיִם וְאֵין הוֹרָתָה בְּמִצְרַיִם, וְקָרֵי לָהּ בַּת, אֶלָּא שֶׁנּוֹלְדוּ בָּהּ סִימָנֵי נַעֲרוּת, נִתְעַדֵּן הַבָּשָׂר וּפָשְׁטוּ הַקְּמָטִים וְחָזַר הַיֹּפִי לִמְקוֹמוֹ. תָּנוּ רַבָּנָן, שָׁלֹש נִבְּטוּ וְלֹא רָאוּ. נְבָט, וַאֲחִיתֹפֶל, וְאִיצְטַגְנִינֵי פַּרְעֹה. נְבָט רָאָה אֵשׁ יוֹצְאָה מֵאֲמָתוֹ, וְסָבַר אִיהוּ מָלִּיךְ, וְלֹא הִיא, יָרָבְעָם [הוּא], דְּנָפֵק מִנֵּיהּ. אֲחִיתֹפֶל רָאָה צָרַעַת שֶׁזָּרְחָה עַל אֲמָתוֹ, סָבַר אִיהוּ מָלִּיךְ וְלֹא הִיא, בַּת שֶׁבַע הִיא, דְּנָפְקָא מִנֵּיהּ דְּנָפֵק מִנֵּיהּ שְׁלֹמֹה. אִיצְטַגְנִינֵי פַּרְעֹה רָאוּ שֶׁמּוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לוֹקֶה בְּמַיִם, דְּאָמַר רַב חֲנִינָא, מַאי דִּכְתִיב (במדבר כ, יג) "הֵמָּה מֵי מְרִיבָה", הֵמָּה שֶּׁרָאוּ וְטָעוּ אָמְרוּ כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, וְהֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁעַל עִסְקֵי מְרִיבָה הוּא לוֹקֶה. אָמַר פַּרְעֹה עַד דְאִנּוּן דַקִיקִין תַּחַת כּוּרְסִי אֲנָא מְחַנֵק לְהוֹן (כדכתוב ברמז קי"ו).

כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְּאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, רַבִּי שִׁילָא אָמַר, כָּל הַיְּלָדִים שֶׁהִשְׁלִיכוּ הָיָה הַיְאוֹר פּוֹלֵט אוֹתָם בַּמִּדְבָּר, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא סֶלַע בְּפִי כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְסֶלַע מִצִּדּוֹ, וְהַסֶּלַע שֶׁבֵּינֵיהֶן הָיָה מֵנִיק אוֹתָם דְּבַשׁ וְחָלָב, וְהַסֶּלַע שֶׁבְּצִדֵּיהֶן הָיָה מֵסִיךְ אוֹתָן שֶׁמֶן כְּחַיָּה שֶׁהִיא מְמַסֶּכֶת אֶת בְּנָהּ. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, יג) "וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע" וְגוֹ'. רַב יַנַּאי אוֹמֵר, לֹא הֶעֱבִידוּ הַמִּצְרִיִּים אֶת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא שָׁעָה אַחַת מִיּוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שְׁמוֹנִים וְשִׁשָׁה שָׁנָה, שֶׁאָמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה עָתִיד נַעַר אֶחָד לְהִוָּלֵד וְהוּא יוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְהֵשִׁיב פַּרְעֹה וְאָמַר הַשְׁלִיכוּם לַיְּאוֹר. שָׁלֹש שָׁנִים וּשְׁלִישׁ שָׁנָה הִשְׁלִיכוּם לַיְּאוֹר, עַד שֶנּוֹלַד מֹשֶׁה, וּמִשֶּׁנּוֹלַד, אָמְרוּ לוֹ, הֲרֵי נוֹלַד וְהוּא כָּמוּס בְּעֵינֵינוּ. אָמַר לָהֶם הוֹאִיל וְנוֹלַד מִכָּאן וָאֵילָךְ אַל תַּשְׁלִיכוּ אֶת הַיְּלָדִים לַיְּאוֹר, אֶלָּא תְּנוּ עֲלֵיהֶן עֹל קָשֶׁה לְמָרֵר עֲלֵיהֶן חָיֵיהֶן. שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל פס' יד) "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם". (שמות ב א) וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי, וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ מִרְיָם, בַּיָּמִים הַהֵם הֵחֵלּוּ הַמִּצְרִים לְמָרֵר חָיֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אַהֲרֹן, כִּי בִּימֵי הֶרְיוֹנָהּ הֵחֵל פַּרְעֹה לִשְׁפֹּךְ זְכוּרֵיהֶם אָרְצָה וּמֵהֶם לְהַשְׁלִיךְ בַּיְאוֹר.