ילקוט שמעוני על התורה · Remez 354

וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר "לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתְךָ", כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ. כְּשֶׁהַפֵּירוֹת מְרֻבִּים הַכֹּל אוֹכְלִין, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ. וּכְשֶׁהַפֵּרוֹת מֻעָטִים (ויקרא כה, ו) "לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ", רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וּכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר "לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתְךָ", עַד שֶׁלֹּא תַּגִּיעַ שְׁעַת הַבִּעוּר מְבַעֲרִין אוֹתָהּ עֲנִיִּים וַעֲשִׁירִים, מִשֶּׁיַּגִּיעַ שְׁעַת הַבִּעוּר מְבַעֲרִין אוֹתָהּ עֲנִיִּים וְלֹא עֲשִׁירִים. וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה, לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (דברים יד, כב) "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר" וְגוֹ', שׁוֹמֵעַ אֲנִי אַף פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּמַשְׁמָע, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "לְךָ", (שם, ז) "וְלִבְהֶמְתְּךָ" הִקִּישׁ אָדָם לִבְהֵמָה, מַה הַבְּהֵמָה אוֹכֶלֶת מִן הָרָאוּי לָהּ בַּשְּׁבִיעִית, שֶׁלֹּא מְעֻשָּׂר, אַף אָדָם אוֹכֵל מִן הָרָאוּי לוֹ בַּשְּׁבִיעִית, שֶׁלֹּא מְעֻשָּׂר. אַתָּה אוֹמֵר לְכָךְ בָּא, אוֹ לֹא בָּא אֶלָּא לְהַקִּישׁ בְּהֵמָה לְאָדָם, מָה אָדָם אֵינוֹ אוֹכֵל אֶלָּא מִן הַמְּעֻשָּׂר, אַף בְּהֵמָה לֹא תֹאכַל אֶלָּא מִן הַמְּעֻשָּׂר, תַּלְמוּד לוֹמַר וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אַחַר שֶׁלָּמַדְתָּ שֶׁחַיָּה אוֹכֶלֶת מִן הָרָאוּי לָהּ בַּשְּׁבִיעִית, שֶׁלֹּא מְעֻשָּׂר, לְהַקִּישׁ בְּהֵמָה לְאָדָם אֵין אַתָּה יָכוֹל, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֶלָּא לְהַקִּישׁ אָדָם לִבְהֵמָה, מַה הַבְּהֵמָה אוֹכֶלֶת מִן הָרָאוּי לָהּ, שֶׁלֹּא מְעֻשָּׂר, בַּשְּׁבִיעִית, אַף אָדָם אוֹכֵל מִן הָרָאוּי לוֹ בַּשְּׁבִיעִית, שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר. הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ". לָעִנְיַן שֶׁאָמַרְנוּ.

וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּהּ וּנְטַשְׁתָּהּ, ["תִּשְׁמְטֶנָּהּ"], מִלְקַשְׁקֵשׁ "וּנְטַשְׁתָּהּ", מִלְּסַקֵּל, תְּרֵי קִשְׁקוּשֵׁי הָווּ. סְתּוּמֵי פִילֵי, שָׁרֵי. אַבְרוּיֵי אִילָנֵי, אָסוּר. אֲמַר לֵיהּ הַהוּא מִינָאָה לְרַבִּי אַבָּהוּ. אֱלֹהֵיכֶם גַּחֲכָן הוּא, דְּקָאֲמַר לִיחֶזְקֵאל (יחזקאל ד, ד) "שְׁכַב עַל צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי", וּכְתִיב (שם, ו) "וְשָׁכַבְתָּ עַל צִדְּךָ הַיְמָנִי". אֲדְהָכֵי וְהָכֵי אֲתָא הַהוּא תַלְמִידָא, אֲמַר לֵיהּ, מַאי טַעְמָא דִּשְׁבִיעִית, אֲמַר לֵיהּ, הָשַׁתָּא אֲמִינָא לְכוּ מִלְּתָא דְּשָׁוְיָא לְתַרְוַיְיכוּ. אֲמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, זִרְעוּ שֵׁשׁ, וְהַשְׁמִיטוּ שְׁבִיעִית, כְּדֵי שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁהָאָרֶץ שֶׁלִּי. וְהֵם לֹא עָשׂוּ כֵן, אֶלָּא חָטְאוּ וְגָלוּ. מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, שֶׁסָּרְחָה עָלָיו מְדִינָה, אִם אַכְזָרִי הוּא הוֹרֵג אֶת כֻּלָּהּ, וְאִם רַחֲמָן הוּא, הוֹרֵג אֶת חֶצְיָהּ, וְאִם רַחֲמָן מָלֵא רַחֲמִים הוּא, מְיַסֵּר אֶת הַגְּדוֹלִים בְּיִסּוּרִין. אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַסֵּר אֶת הַצַּדִּיקִים, כְּדֵי לְמָרֵק עֲוֹנֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

(שמות כג יב) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ נֶאֱמַר כַּאן שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית לְעִנְיָן שְׁבִיעִית, שֶׁלֹּא תִּסְתָּרֵס שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית מִמְּקוֹמָהּ לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ, הוֹסִיף לוֹ הַכָּתוּב נַיְחָא אֶחָד, לִהְיוֹת תּוֹלֵשׁ מִן הַקַּרְקַע וְאוֹכֵל. אַתָּה אוֹמֵר לְכָךְ בָּא, אוֹ לֹא בָּא אֶלָּא יַחְבְּשֶׁנּוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אָמַרְתָּ, אֵין זֶה נְיַיח אֶלָּא צַעַר. תַּלְמוּד לוֹמַר לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ, הוֹסִיף לוֹ הַכָּתוּב נְיַח אֶחָד, לִהְיוֹת תּוֹלֵשׁ מִן הַקַּרְקַע וְאוֹכֵל.

תָּנוּ רַבָּנָן, מְקַיְּמִין עֲבָדִים שֶׁאֵינָן מוּלִין, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מְקַיְּמִין. אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר, אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, בְּלוֹקֵחַ עֶבֶד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְלֹא הִסְפִּיק לְמוּלוֹ, הַכָּתוּב מְדַבֵּר, דְכֻלֵּי עָלְמָא, מִיהָא, וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ בְּעֶבֶד עָרֵל כְּתִיב, מַאי מַשְׁמָע, דְּתַנְיָא, וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְגוֹ'. וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ, זֶה עֶבֶד עָרֵל. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בֶּן בְּרִית, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "עַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ" הֲרֵי בֶּן בְּרִית אָמוּר, הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ, זֶה עֶבֶד עָרֵל. וְהַגֵּר, זֶה גֵּר תּוֹשָׁב אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא גֵּר צֶדֶק, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (שם) "וְגֵרְךָ אֲשֵׁר בִּשְׁעָרֶיךָ", הֲרֵי גֵּר צֶדֶק אָמוּר, הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וְהַגֵּר, זֶה גֵּר תּוֹשָׁב. הֲרֵי הוּא בַּשַּׁבָּת, כְּיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם טוֹב הַלּוֹקֵחַ עֲבָדִים עֲרֵלִים מִן הַגּוֹיִם הֲרֵי הֵן בַּשַּׁבָּת, כְּיִשְׂרָאֵל בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. וְרַבִּי עֲקִיבָא מַחֲלִיף. אֵימָתַי עוֹשִׂין יַיִן נֶסֶךְ, בְּשָׁעָה שֶׁמַּזְכִּירִין עֲבֹדַת אֱלִילִים עַל פִּיהֶן, מֵאֵימָתַי מַזְכִּירִין עֲבֹדַת אֱלִילִים עַל פִּיהֵן, בִּשְׁבוּעָה שֶׁנּוֹדְרִין בָּהֶן.