ילקוט שמעוני על התורה · Remez 612

(ויקרא יט טז) "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ". אַזְהָרָה לְמוֹצִיא שֵׁם רַע מְנָא לָן, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא תֵּלֵךְ רָכִיל. רַבִּי נָתָן אָמַר: "מִ"וְּנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע". וְרַבִּי אֶלְעָזָר מַאי טַעֲמָא לֹא אָמַר מִ"וְּנִשְׁמַרְתָּ", הַהוּא מִבָּעֵי לֵהּ לְכִדְרַבִּי פִּינְחָס: "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" מִכָּאן שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר אָדָם בַּיּוֹם וְיָבֹא לִידֵי טֻמְאָה בַּלַּיְלָה. וְרַבִּי נָתָן מַאי טַעֲמָא לֹא אָמַר כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, הַהִיא אַזְהָרָה לְבֵית דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא רַךְ לָזֶה וְקָשֶׁה לָזֶה. תָּנוּ רַבָּנָן: מִנַּיִן לִכְשֶׁיֵּצֵא שֶׁלֹּא יֹאמַר אֲנִי מְזַכֶּה וַחֲבֵרַי מְחַיְּבִין, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁחֲבֵרַי רַבּוּ עָלַי, תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ", וְאוֹמֵר: "הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד". הַהוּא תַּלְמִידָא דְּאָפִיק מִלְּתָא דְּאִתְּמַר בְּבֵי מִדְרָשׁ אַבָּתַר עֶשְׂרִין וְתַרְתִּין שְׁנִין, וְאַפְקֵהּ רַב אַמִּי מִבֵּי מִדְרָשָׁא, אָמַר דֵּין גָּלֵי רָזְיָא. מִכְתָּב הֵיכִי כָּתְבִינָן, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: "זַכַּאי". רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: "פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי מְזַכִּין וּפְלוֹנִי מְחַיֵּב". רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: "מִדִּבְרֵיהֶם נִזְדַּכֶּה פְּלוֹנִי". רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: "זַכַּאי" מִשּׁוּם "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל". רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: "פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי מְזַכִּין וּפְלוֹנִי מְחַיֵּב" מִשּׁוּם דְּמִחְזֵי כְּשִׁקְרָא. רַבִּי אֶלְעָזָר אִית לֵהּ דְּמַר וְאִית לֵהּ דְּמַר, הִלְכָּךְ כָּתְבִינָן: "מִדִּבְרֵיהֶם נִזְדַּכֶּה פְּלוֹנִי". "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל" שֶׁלֹּא תְּהֵא רַךְ דְּבָרִים לָזֶה וְקָשֶׁה לָזֶה.

דָּבָר אַחֵר: אַל תְּהִי כְּרוֹכֵל, שֶׁמַּטְעִים דְּבָרָיו וְהוֹלֵךְ. אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: זֶה הוּא מִנְהָגָם שֶׁל דַּיָּנִין: בַּעֲלֵי דִּינִין עוֹמְדִין לִפְנֵיהֶם שׁוֹמְעִין דִּבְרֵיהֶם, וּמוֹצִיאִין אוֹתָן לַחוּץ וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בְּדָבָר, וְגוֹמְרִין אֶת הַדִּין, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן, גָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּנִין אוֹמֵר: אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי, אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב. מִנַּיִן לִכְשֶׁיֵּצֵא לֹא יֹאמַר וְכוּ'. "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ" שָׁנוּ חֲכָמִים: מֵאָה חֲנֵפִים, וְלֹא אֶחָד מְגַלֶּה פָּנִים.

שָׁנוּ חֲכָמִים בַּמִּשְׁנָה: "אִם הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה לֹא יֹאמַר לוֹ: זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים. אִם הָיָה בֶּן גֵּרִים לֹא יֹאמַר לוֹ" זְכֹר מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ".

דָּבָר אַחֵר: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל" מָה רוֹכֵל זֶה יֵשׁ עָלָיו מֵאָה מִינֵי בְּשָׂמִים. כָּךְ, כָּל חָכָם וְחָכָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה לַאֲמִתּוֹ יֵשׁ בִּלְבָבוֹ מֵאָה מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל מִקְרָא וְשֶׁל מִשְׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר" וְגוֹ', כְּגוֹן משֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל הַדּוֹמִין לָהֶם. וְכַיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: דָּתָן וַאֲבִירָם רְשָׁעִין הָיוּ, כֵּיוָן שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן עוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם חֲבֵרוֹ יֵשׁ בְּלִבּוֹ מֵאָה מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל גָּזֵל וְשֶׁל גִּלּוּי עֲרָיוֹת וְשֶׁל שְׁפִיכוּת דָּמִים.

דָּבָר אַחֵר: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל" אַרְבַּע מִדּוֹת יֵשׁ בּוֹ בְּאוֹתוֹ מִקְרָא: שְׁתֵּי מִדּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים, וּשְׁתֵּי מִדּוֹת שֶׁל רְשָׁעִים. שְׁתֵּי מִדּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים כֵּיצַד, צֵא וּלְמַד מִמּשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ וְעָשׂוּ שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, מִתּוֹךְ דִּינֵיהֶם נִקְבַּע שֵׁם טוֹב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם וְלִבְנֵי בְּנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "הוּא משֶׁה וְאַהֲרֹן". שְׁתֵּי מִדּוֹת שֶׁל רְשָׁעִים כֵּיצַד, צֵא וּלְמַד מִדָּתָן וַאֲבִירָם הָרְשָׁעִים שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ וְעָשׂוּ מַחֲלֹקֶת בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, מִתּוֹךְ דַּרְכֵיהֶם נִקְבַּע שֵׁם רַע לִבְנֵיהֶם וְלִבְנֵי בְּנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "הוּא דָּתָן וַאֲבִירָם". לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" מִנַּיִן אִם יָדַעְתָּ לוֹ זְכוּת אַל תִּשְׁתֹּק לוֹ עָלָיו, תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". מִנַּיִן אִם רָאִיתָ שֶׁטּוֹבֵעַ בַּנָּהָר, אוֹ לִסְטִים בָּאִין עָלָיו, אוֹ חַיָּה רָעָה בָּאָה עָלָיו, אַתָּה חַיָּב לְהַצִּילוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". מִנַּיִן הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ, חַיָּב אַתָּה לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". הָא מֵהָכָא נַפְקָא, מֵהָתָם נַפְקָא: אֲבֵדַת גּוּפוֹ מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: "וַהֲשֵׁבוֹתוֹ לוֹ", אִי מֵהָתָם הֲוָה אֲמֵינָא הָנֵי מִלֵּי בְּנַפְשֵׁהּ אֲבָל מִטְרַח וּמֵגַר אֲגִירֵי לָא, קָא מַשְׁמַע לָן.