ילקוט שמעוני על התורה · Remez 696

פרשת נשא
(במדבר ה א-ד) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. הַצִּוּוּי מִיָּד וּלְדוֹרוֹת. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְאַחַר זְמַן, תַּלְמוּד לוֹמַר "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה", הָא לָמַדְנוּ שֶׁהַצִּוּוּי מִיָּד בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. לְדוֹרוֹת מִנַּיִן כוּ' (כָּתוּב בְּרֶמֶז שע"ז). וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכָל טָמֵא לָנָפֶשׁ. לָמָּה נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט, כ) "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא", עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר "וִישַׁלְּחוּ" וְגוֹ', הֲרֵי אַזְהָרָה לַטְּמֵאִים שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לַמִּקְדָּשׁ בְּטֻמְאָה. וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה. מִמַּחֲנֵה שְׁכִינָה. שׁוֹמֵעַ אֲנִי מִמַּחֲנֵה לְוִיָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר "אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם", הָא עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר יֵשׁ לִי בְּדִין אִם נִדְּחוּ טְמֵאִין מִמַּחֲנֵה אָרוֹן הַקַּל קַל וָחֹמֶר מִמַּחֲנֵה שְׁכִינָה הֶחָמוּר, אֶלָּא אִם אָמַרְתָּ כֵּן עָנַשְׁתָּ מִן הַדִּין, לְכָךְ נֶאֱמַר "וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה", לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין. רַבִּי אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ, קַל וָחֹמֶר, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה" וְגוֹ' אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לִתֵּן לָהֶן אֶת הַמְּחִיצוֹת.

וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכָל טָמֵא לָנָפֶשׁ. שׁוֹמֵעַ אֲנִי שְׁלָשְׁתָּן בְּמָקוֹם אֶחָד, תַּלְמוּד לוֹמַר בִּמְצֹרָע (ויקרא ג, מו) "בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ", מְצֹרָע הָיָה בַּכְּלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל וְלִמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ מַה מְּצֹרָע שֶׁהֻחְמְרָה טֻמְאָתוֹ וְחָמוּר שִׁלּוּחוֹ מִשִּׁלּוּחַ חֲבֵרוֹ אַף כָּל שֶׁהֻחְמְרָה טֻמְאָתוֹ חָמוּר שִׁלּוּחוֹ מִשִּׁלּוּחַ חֲבֵרוֹ, מִכָּאן מָנוּ חֲכָמִים לִמְחִיצוֹת. כָּל שֶׁהַזָּב מְטַמֵּא מְצֹרָע מְטַמֵּא, חָמוּר מְצֹרָע שֶׁמְּטַמֵּא בְּבִיאָה. כָּל שֶׁהַמֵּת מְטַמֵּא הַזָּב מְטַמֵּא, חָמוּר הַזָּב שֶׁמְּטַמֵּא תַּחַת אֶבֶן מְסַמֵּא. כָּל שֶׁטְּבוּל יוֹם מְטַמֵּא טְמֵא מֵת מְטַמֵּא, חָמוּר טְמֵא מֵת שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם. כָּל שֶׁמְּחֻסָּר כִּפּוּרִים פּוֹסֵל טְבוּל יוֹם פּוֹסֵל, חָמוּר טְבוּל יוֹם שֶׁהוּא פּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה. וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה וְגוֹ'. לָמָּה נֶאֱמַר. אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ, שְׁאָר טְמֵאִים מִנָּיִן. הָיָה רַבִּי יֹאשִיָּה אוֹמֵר, אָמַרְתָּ קַל וָחֹמֶר אִם נִדְּחוּ טְמֵאִים מִמַּחֲנֵה אָרוֹן הַקַּל קַל וָחֹמֶר מִמַּחֲנֵה שְׁכִינָה הֶחָמוּר, אֶלָּא אִם אָמַרְתָּ כֵּן עָנַשְׁתָּ מִן הַדִּין, לְכָךְ נֶאֱמַר "וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה" וְגוֹ' לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין. וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה. בְּכָל אָדָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בַּלְּוִיִּם נוֹשְׂאֵי הָאָרוֹן. תַּלְמוּד לוֹמַר "מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ", בְּכָל אָדָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶחָד גְּדוֹלִים וְאֶחָד קְטַנִּים בְּמַשְׁמָע. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא כָּעִנְיַן שֶׁעָנַשׁ, מַה מָּצִינוּ בִּמְטַמֵּא מִקְדָּשׁ שֶׁלֹּא עָנַשׁ אֶלָּא גְּדוֹלִים שֶׁנֶּאֱמַר "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה", אַף כָּאן לֹא הִזְהִיר אֶלָּא גְּדוֹלִים. תַּלְמוּד לוֹמַר "מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ" אֶחָד גְּדוֹלִים וְאֶחָד קְטַנִּים בְּמַשְׁמָע. יֹאמַר טְמֵא נֶפֶשׁ וְאַל יֹאמַר זָב (כָּתוּב בְּרֶמֶז תקנ"ג). רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יָכוֹל דָּחֲקוּ זָבִים וּמְצֹרָעִים וְנִכְנְסוּ לַעֲזָרָה בְּפֶסַח הַבָּא בְּטֻמְאָה יָכוֹל יְהוּ חַיָּבִים. תַּלְמוּד לוֹמַר "וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכָל טָמֵא לָנָפֶשׁ", בִּזְמַן שֶׁטְּמֵאֵי מֵתִים מִשְׁתַּלְּחִין זָבִין וּמְצֹרָעִים מִשְׁתַּלְּחִין, אֵין טְמֵאֵי מֵתִים מִשְׁתַּלְּחִין אֵין זָבִין וּמְצֹרָעִין מִשְׁתַּלְּחִין.