ילקוט שמעוני על התורה · Remez 727

(במדבר י לג) וַיִּסְעוּ מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים. הָדָא הוּא דִכְתִיב (דברים א, ב) "אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב" וְכִי מַהֲלַךְ אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחוֹרֵב לִקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה וּמִקִּבְרוֹת הַתַּאֲוָה לַחֲצֵרוֹת [וּמֵחֲצֵרוֹת לְמִדְבַּר פָּארָן], וַהֲלֹא אֵינוֹ אֶלָּא [מַהֲלַךְ] שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּסְעוּ מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים". (רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר) וְכִי לִשְׁלֹשָׁה יָמִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְהַלְּכִין אַחַד עָשָׂר מַסָּעוֹת, וַהֲלֹא אֵינוֹ אֶלָּא מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּאֵלִיָּהוּ (מלכים א יט, ח) "וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּ[ה] וַיֵּלֵךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָעִים לַיְלָה", אַחַר שֶׁאָמַרְתִּי אִי אֶפְשָׁר חֲזוֹר לְךָ לָעִנְיָן הָרִאשׁוֹן, (דָּבָר אַחֵר) אִלּוּ זָכוּ יִשְׂרָאֵל, לְאַחַד עָשָׂר יוֹם הָיוּ נִכְנָסִין לָאָרֶץ אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁקִּלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם גִּלְגֵּל הַמָּקוֹם עֲלֵיהֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד, לד) "בְּמִסְפַּר הַיָּמִים" וְגוֹ'. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִלּוּ זָכוּ יִשְׂרָאֵל, לִשְׁלֹשָׁה יָמִים הָיוּ נִכְנָסִין לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה" וְגוֹ', וְאֵין מְנוּחָה אֶלָּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה" וְגוֹ'. רַבִּי בְּנָאָה אוֹמֵר אִלּוּ זָכוּ יִשְׂרָאֵל, לְיוֹם אֶחָד הָיוּ נִכְנָסִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, ד-ה) "הַיּוֹם אַתֶּם יוֹצְאִים"... "וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי", מִיָּד. אַבָּא יוֹסֵי בֶּן חָנָן אוֹמֵר אִלּוּ זָכוּ יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁעָלוּ פַרְסוֹת רַגְלֵיהֶן מִן הַיָּם הָיוּ נִכְנָסִין לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר "עֲלֵה רֵשׁ", מִיָּד, "כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' (אֱלֹהֶיךָ) [אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ] לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת.

דָּבָר אַחֵר מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וַיִּסְעוּ מֵהַר ה'". מְלַמֵּד שֶׁהָלְכָה שְׁכִינָה בּוֹ בַּיּוֹם שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מִיל כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ. מָשְׁלוּ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לִבְנֵי אָדָם שֶׁיּוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה, בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצְאִין הֵן שְׂמֵחִים, וְכָל זְמַן שֶׁמַּגִּיעִין יְדֵיהֶן מִתְרַשְׁלוֹת, אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ מַגִּיעִין הָיוּ שְׂמֵחִין וְאָמְרוּ נֵלֵךְ וְנִירַשׁ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

דָּבָר אַחֵר אֲבוֹתֵינוּ חָטְאוּ, נִגְזַר עֲלֵיהֶן (במדבר יד, כט) "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם", אֲבָל אָנוּ לֹא נֶחֱטָא וְנָמוּת בַּמִּדְבָּר, אֶלָּא נֵלֵךְ וְנִירַשׁ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם. [אָרוֹן] זֶה שֶׁיּוֹצֵא עִמָּהֶן בַּמַּחֲנוֹת הָיָה בּוֹ שִׁבְרֵי לוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם, מד) "וַאֲרוֹן בְּרִית ה' וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ". רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר אֲרוֹן בְּרִית ה' (לֹא נָסַע) לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא "וַאֲרוֹן בְּרִית ה'", מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאַנְטִיקֵיסָר שֶׁהָיָה מַקְדִּים לִפְנֵי חֵילוֹתָיו מְתַקֵּן לָהֶם מָקוֹם שֶׁיִּשְׁרוּ.