גר"א על סדר עולם רבה · פרק 22 · פסקה 2

ושש עשרה שנה מלך בירושלם, כצ"ל

ובשנת י"ח לפקח, כצ"ל:

בשנת עשרים לפקח בא תגלת וגו' נטל עגל הזהב שבדן והלך לו, פירוש שהלך והגלה בראשונה את זבולון ואת נפתלי ואת דן, ואח"כ נגלה את ראובן ואת גד, ואח"כ שאר השבטים, נמצא גלות ראשון היה בשנת י"ב לאחז, ובגמרא אמרינן מתחלה הגלה את ראובן וגד, ואח"כ הגלה את זבולן ודן ונפתלי, ושניהם מקרא אחד דרשו, דכתיב כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד, דרבי יוסי סבר דהכי פירושא כעת הראשון דהיינו בגלות הראשון הקל ארצה זבלון כו', כי הם היו בתחלה בגלות, והאחרון הכביד שהיה גלות עשרת השבטים, וגלות אמצעי לא כתב בקרא, והתנא דגמרא סבר דהכי פירושא כעת הראשון דהיינו גלות ראובן וגד הקל, וגם ארצה זבלון ודן ונפתלי ג"כ הקל, אבל האחרון הכביד, נמצא לפי הגמרא היה גלות ראובן קודם י"ב לאחז, וקרא מסייע להגמרא דכתיב בגלות ראובן וגד בא פול (ותגלת פלאסר) [ותלגת פלנסר], ואיך אפשר להיות כן, אלא ע"כ צ"ל שזה היה בשנת מות פול והומלך תגלת פלאסר. ובגלות זבולון ונפתלי כתיב תגלת פלאסר, נמצא מוכח שהיה גלות ראובן קודם:

בשנת עשרים ליותם בן עזיה אפשר לומר כן והלא היא שנת ארבע לאחז היתה אלא שהיתה כו', כצ"ל:

משועבדים למלך אשור ט' שנים, [כצ"ל]:

בפאת מטה כו' אלא אחד משמנה שבהן, פירוש שבמטה יש ד' רגלים וב' ארוכות וב' קצרות, הרי פאת מטה אחד משמנה שבמטה:

(אלא) תשע שנים למרדו פירוש כי מלך אשור משנת ד' לאחז עד שנת י"ב, ובשנת י"ב לאחז מרד במלך אשור ואסרו בזיקים שנה אחת, ואח"כ שלח אותו ומלך עוד ט' שנים, וזהו בשנת שתים עשרה לאחז מלך יהודה מלך הושע:

היא (שנת שבע) [השנה השביעית] להושע בן אלה, פירוש שנת ז' משמלך פעם שניה:

מקצה שלש שנים ופסלו של מיכה כו' עד יום גלות הארץ בשנת שש [לחזקיה] היא שנת תשע כו', כצ"ל: