יפה תואר על בראשית רבה · פרק 86 · פסקה 3

הקנויין קונין. ובילקוט הגי' אלא הא קנין קנין טב. ושני הדרשות אמת. משום דק"ל למה כתיב עוד הפעם ויקנהו הלא כבר כתיב והמדנים מכרו אותו וגו'. לכן דריש ויקנהו שקנה את קוניו וכדאמרינן בשמות רבה פרשה כ' על הכתוב מה נורא מעשיך הנצלבין צולבין את צולביהן הנהרגים הורגים את הורגיהם וכן אמר כאן שיוסף שלט במצרים אף על פי שמתחלה היה קנין פוטופר. ודריש עוד שזה היה קנין טב וכמו שמפרש וכל העבדים מחסרין את בית רבן כו' ולפי זה גם דברי הילקוט צריכין לגרוס פה במדרש:

אבל זה וילקט יוסף. עי' בהגהות הרש"ש בשם היפ"ת ומוסיף עוד ואע"ג דהאי קרא בפרעה מיירי ולא בזמן עבדות יוסף מ"מ ילפינן מיניה נאמנות יוסף:

משל לדובה כו'. כלומר אע"פ שהיא מזקת לא תהרג כי נצרכת היא לשמור את הבית ויסתפקו בזה לשבר את שניה. כן בפוטיפר לא המיתו ה' בעונו ורק סירסו משום שהי' צריך לגדל את בתו בעד יוסף:

לעולם נשמרו. בתנחומא נראה דדריש נשמרו מעבירה ע"י שכורת זרע רשעים. ולכן דריש על יוסף שנשמר מעבירה אשר אדוניו חפץ לעשות בו ע"י שזרעו נכרת:

אר"ל עבדא זבין כו'. הוא בא לחלוק על דרשא זו דדריש מיד הישמעאלים כי בקש ערב מהן. אבל הכתוב בא לספר מה עמקו מחשבות ה' להוציא כוונתו לפועל כי המצרי שהוא מבני חם והוא עבד לשם ויפת קנה. וישמעאל שהי' בר אמתא בן הגר שפחת שרה מכרהו ויוסף בן חורין הי' עבד להם למען ירדו יעקב ובניו מצרימה: