יפה תואר על בראשית רבה · פרק 93 · פסקה 10

אוי לנו מיום הדין כו'. כוונתו לפרש מה שנבהלו מפניו לא היה מפני היראה אלא מפני הבושה וע' ברש"י וברא"ם. אבל בתנחומא משמע כי שתים היה בהם היראה והבושה ע"ש:

הה"ד ולא יכלו אחיו לענות אותו וגו'. ואע"ג דעד השתא לא הזכיר מכירתו ואיך אמר המדרש ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו מ"מ במה שאמר אני יוסף הזכירם היטב כל אשר עשו עמדו. ואולי מפרשים גם במה שאמר העוד אבי חי בתמיה איך חי הוא עדנה ולא מת מרוב יגונו בזמן רב בזה שנפקדתי ממנו. ולפ"ז גם זה הוא תוכחה מזכרת עונם:

ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא. אמר בלשון לפי מה שהוא ולא לפי מעשיו. משום שיש אנשים שיש להם התנצלות קצת על חטאם. אמנם לפי טבעם איננה כלום ויכלו להתגבר על הסבה אשר הביאה אותם לחטא זה. וגם יש צדיק אשר לפי כחו והכנתו יכול להיות צדיק יותר ולכן יתחשב לפני ה' לרשע ועמ"ש לעיל פ"ג על פסוק ויבדל אלהים בין מעשיהם של צדיקים למעשיהם של רשעים. וזה שאמר לפי מה שהוא כי ה' יוכיחהו לפי מה שהוא בתכונתו ויכול להיות. ולא לפי מעשיו. וזה שמביא את הכתוב אוכיחך ואערכה לעיניך כי יעריך ה' את מעשיו כפי הכנתו ויוכיחהו:

לפטרון בסיליאון. בסיליאון הוא מלך וכמו דאיתא בירושלמי פ' הרואה בסיליאוס אגוסטוס קיסר שלשתם שם אחד הם. והוא פירוש על לפטרון. ומפרש אב לפטרון אשר זה הוא אב בל"י פטירא ומפרש לאב לבסיליאון. ואח"ז מפרש לאדון הוא לרבון ופי' לשון גדולה. ואיננו כמו בכ"מ אשר האדון הוא ההפך מן עבד אבל הוא ההפך מן קטן. ומושל מפרש לשליט. ושלשתן הוא ענין הנהגה אלא שהראשון בבחינת פרעה כי היה לו לאב וליועץ. והשני לאדון לרבון בבחינת ביתו שהיה אדון גדול ונכבד בכל בית פרעה. והשלישי מושל ושליט הוא בבחינת ארץ מצרים שהי' הוא השליט עליה:

שלא תעמיד את השעה. ודרשו רדה אלי אל תעמוד כמו אל תעמיד בהפעיל. ופי' כי עתה הוא עת רצון לבוא אלי ולא תעמיד את השעה פן יקום לך מכשול ולא תוכל לבוא: