והכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות. זה היא קושיא על שניהם כי לדבריהם משמע ששניהם סמוכים זה לזה. או שאחד הוא בתוך השני ומהמקרא ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן משמע דרחוקים זה מזה. וכל אחד מתרץ את הפעל יוצא לשיטתו. ע"ד דר' יוסי יתפרש ונהר יוצא ומתמצה מעדן הגדול ובו יש די להשביע את הגן הקטן. ולפ"ז אין הוראת יוצא על מרחק המבדיל רק הוא מלשון תמצית. ולר"י יתפרש כי העדן הוא כמעין המוציא מים להקשות את הגן הגדול:
קריאה במקור
יפה תואר על בראשית רבה · פרק 15 · פסקה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ור"י אין לו אלא מקרא אחד. פי' וכיון דקיי"ל דשני כתובים המכחישים יבוא הכתוב השלישי ויכריע. וא"כ כיון דלר' יהודה יש שני כתובים ולר' יוסי כתוב אחד מהראוי להחזיק בכתוב השני אשר הוסיף ר' יהודה להיות כמכריע בין שני הכתובים המכחישים. וע"ז אמר ר"ח דצפורי כי גם לר"י יש כתוב המכריע לדעתו. ומ"ש האיר הקב"ה עינו כו' לא שלא ידע מקודם את הכתוב הזה הגלוי לכל. אבל מתחלה חשב כי מדבר וערבה. וכן עדן וגן המה רק שמות הנרדפים והכתוב כפל את דבריו במלות שונות. והקב"ה האיר עיניו וראה כי אין כאן כפל הדבר במ"ש. אבל מדבר הגדול ישים כעדן הגדול וערבתה הקטנה ישים כגן הקטן:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, Vilna, 1878
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987091/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a44ffe69373c8fd738f0fb5c5cbd120ad929ff62abbf1b927a3a4daad1b0b6e6