יפה תואר על בראשית רבה · פרק 42 · פסקה 8

הוא עוג הוא פליט. פי' כי שמו העצמי היה פליט כדלקמן בד"ר פ"א ונקרא עוג משום שאכל מעוגות שאפה אברהם לפסח או משום ששחק עליהם ומה שכתבו במדרשות הפליט משום שפלט מדור המבול הוא לתת טעם למה נקרא בשם פליט. ולכן בא הפליט בה"א הידיעה אשר לא יבוא על שם העצם הוא ג"כ הטעם כי שמו הפליט נחשב לשם תאר:

שכר פסיעותיך כו'. לפי שע"י זה נתגדל אברהם. ואע"פ שהוא לרעה נתכוין מ"מ המצוה מצד הטוב אשר בה א"א שלא תפעל את פעולתה אם בזמן או בנצח. ולכן כיון דכוונתו היתה לרעה לא פעלה את פעולתה רק על זמן קצוב. והעונש נמשך לו עד הנצח:

משיח בלשון עברי. היינו של בני עבר הנהר ואיננו לשון הקודש כדמשמע בסנהדרין פ' כהן גדול:

הלך ונמלך בג' אוהביו. כבר תמהו המפרשים ע"ז איך ישאל אברהם עצת אוהביו לקיים את דבר ה'. וע' בחזקוני וברא"ם שתירצו בדוחק. והנכון כדעת האומרים שנמלך אם למול את עצמו בפרהסיא ולא יירא מפני ליצני הדור וממרא יעצהו לימול א"ע בפהרסיא ומ"ש לו ענר כבר בן ק' שנה אתה כו' הוסיף ליעצו עצה רעה ולהדיחו ממצות ה' את אשר לא שאל אבל עצת אשכול היתה שלא ימול א"ע בפרהסיא וקרוב לומר עוד כי ענר הגיד לו אשר הברית אשר צוהו ה' לשמור הוא רק על זרעו הצעירים בימים ולא עליו. אך אברהם ידע את דבר ה' כי גם עליו צוהו:

מה את הולך ומסייף עצמך. ופי' מלשון סייף או כי אתה תחליש את גופך לפני אויביך ובילקוט גרים ומסרס עצמך וברא"ם גריס וממאיס עצמך. והכל הולך לענין אחד שיבזוהו בהמולו ויקראוהו סריס: