יפה תואר על בראשית רבה · פרק 61 · פסקה 1

כתיב אשרי האיש וגו'. עיקר הדרש הובא הנה משום דק"ל כיון שידע אברהם כי ביצחק לבד יקרא לו זרע למה הוסיף לקחת אשה בזקנותו. לכן דורש את הכתובים האלה על אברהם וסוף הכתוב הוא וכל אשר יעשה יצליח לאמר כי אברהם אף בזקנותו היה כעץ שתול על פלגי מים ונשא פרי והצליח במעשיו. וניחא בזה גם הלשון בכתוב ויוסף אברהם להודיע לנו כי זקנותו הביאה לו תוספת ברכה שהוליד בנים למרבה אף כי בנערותו לא הוליד. וזה הוא גם טעם הדרש של עוד ינובון בשיבה ושל כי יש לעץ תקוה המובאים בסי' שאח"ז:

זה דור הפלגה. כי אז היה אברהם בן מ"ח שנה וכבר הכיר את בוראו ולא היה בעצתם:

אלו אנשי סדום. כי לא חפץ לשבת גם בשכונתם כשנפרד מלוט וישב בערי הנגב. אף שאמרו לו אנשי סדום מלך את עלינו כדלעיל פמ"ג מ"מ לא חפץ לבוא בדרך ארצם. מפני שהיו רעים וחטאים:

זה אבימלך. שאנשי עירו היו ליצנים ואלה ליצני הדור שאמרו מאבימלך נתעברה שרה. כי מוציאי דבה זו בלי ספק היו אנשי עירו. שראו לקיחת שרה. ועמ"ש לעיל בפנ"ב:

שתי כליותיו כו'. והא דלא אמר לבו או שכלו. כי אע"פ שהלב מבין אבל בחינת האמת ובירורה תתיחס לכליות ולהכי מייתי הכתוב אברך את ה' אשר יעצני וגו' וכן איתא בויק"ר פ"ד לב מבין וכליות יועצות:

אשר פריו יתן בעתו זה ישמעאל. כי אותו ילד בן פ"ד שנים אשר היה בעת הראוי לפי זמניהם. ויש שאמרו משום שלקח את הגר מקץ עשר שנים עד העת אשר ראוי לשבת עם אשה אשר לא תוליד. ויען כי אברהם חשב מקודם אשר ישמעאל הוא עיקר פריו ואמר לו ישמעאל יחיה לפניך לכן נאמר עליו אשר פריו וגו':