יפה תואר על בראשית רבה · פרק 78 · פסקה 7

ארי הוה כעס על הבהמה כו'. בא במשל הזה לתרץ כי בראשונה כתיב ויחץ את העם אשר אתו ולא זכר את הילדים ופה אמר גם ויחץ את הילדים. ומתרץ כי בראשונה בטח בתפלתו שתועיל גם לילדיו. ואח"ז כאשר ראה את עשו בא פחד בלבבו. ויחץ אותם שלא יסמכו עליו. ומביא לזה את המשל מהשועל אשר בדרכו שכח מאה מאה ממשליו. והנה במשל מביא כי שלש פעמים שכח. ונראה כי גם יעקב פחד שלש פעמים. בראשונה כאשר שלח את המנחה ואמרינן לעיל על פסוק ותעבור המנחה וגו' אף הוא בעקא. והשנית כאשר התאבק עם שר של עשו. והשלישית כאשר ראה את עשו בקצפו עליו. וירא פן יכוו הילדים בגחלתו ולא יעמוד להם זכות אביהם לכן חלקם פן יעמדו בזכות עצמם. או פן ינוח רוגזו כאשר יפגע בקצתם ויחמול על האחרים וכדאמרינן לעיל על והיה המחנה הנשאר לפליטה:

אגומין. בעל א"א פירש טוב וישר. ובערוך פי' בל"י לך. ורש"י פי' אני כי עגא בל"י הוא אני ופי' הנני מוכן לזה:

אית במאתן ברכאן. פי' ספוק ודי וכמו בירושלמי ברכות כל ברכיא טבין וברכיא דאורייתא בישין. ופי' כי ההסתפקות בכל צרכי העולם היא הטובה אם יסתפק במעט. ובעניני תורה רע הוא אם יסתפק במעט ומחויב להרבות בלמודה:

יש בי כח לערוך תפלה. ואע"ג דכבר התפלל הצילני לא וגו' מ"מ התפלה בהביטו על האויב מועלת יותר. וע"ד נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות ובין למ"ד לערוך תפלה ובין למ"ד לערוך מלחמה בטח כי ה' יהיה בעזרו אבל לא בטח אם יאזרהו ה' חיל להציל גם את הנשאר. ואם יקשיב ה' בקול תפלתו עליהם: