יפה תואר על בראשית רבה · פרק 53 · פסקה 4

אלא מה שאמרת לאברהם בשמים כו' כי מלאכים העליונים נקראים שמים וכמו"ש בעל העקידה בשער ב' גבי את השמים. וזה לעולם ה' דברך נצב בשמים פי' דברך בשמים וזה אשר דברת ע"י המלאך נצב לעולם ולפ"ז מפרש כי למועד אשוב אליך אמר המלאך ובשם הקב"ה דברו וכמו"ש רש"י בחומש ויותר נראה לפרש דקאי על הקב"ה ודריש אף כי אמר הקב"ה למועד אשוב אליך ולא מצינו עתה ששב ה' אליו. אבל דברו נצב בשמים כי בשמים ממכון שבתו השגיח לפוקדה. ובפקידה זו נתקיים דברי ה' אשר אמר למועד אשוב אליך כי יתפרש כמו אשיב בהפעיל וכאשר מצינו ושב ה' אלהיך את שבותך במקום והשיב. ופי' למועד אשיב אליך את חפצך כעת חיה ולשרה בן:

שוב ועשה מה שאמרת לאברהם כו'. ודרש שוב נא להקים את דברך אשר דברת לאברהם הבט משמים לספור הכוכבים. וראה ופקוד גפן זאת גם היום כמו שפקדת את שרה וכן הוא באגדת שמואל פרק ט"ז:

לא ראשו סופו כו'. דברישא כתיב שלא יכזב. ואח"ז אמר ההוא אמר ולא יעשה כי לא יעשה. ואע"ג דלפי פשוטו הוא בתמיה. היוכל להיות כי הוא אמר ולא יעשה. אבל לפ"ז יהיה חצי הכתוב השני מיותר כי כבר אמר אשר לא יכזב ולא יתנחם. ולכן מצא לדרוש את כל הכתוב בלי תמיה ומפרש כי לא יכזב אם יגזור להביא טובה לעולם. ואם יגזור להביא רעה וימצא סבה לחזור מהרעה כגון שעשו תשובה. אז אף כי הוא אמר בכ"ז לא יעשה והטעם בזה שזה ממדת טובו ורחמיו יתברך. שמדה טובה מרובה על מדת פורענות. ולכן אם ישטעם לבטל היעוד הרע כגון שעשו תשובה אזחנון ורחום ה' יתנחם על הרע. אבל יעוד הטוב לא יתבטל אף כי יחטאו. אבל יענשו על החטא והטוב יקויים. וע' בזה בפתיחת המשנה להרמב"ם ז"ל. ומה דאמר ירמיה בקאפי' י"ח ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני וגו' ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו וכן מצינו פעמים רבות בדברי רז"ל שגרם החטא לבטל הטוב. כבר תירץ הרב ז"ל ע"ז כי הטוב אשר דבר ה' לנביא להביא על העם ולא הגיד לו לבשר בשורה זו לעם על הדברים האלה ינחם ה' אם ירעו את מעשיהם. אבל אם צוהו ה' לבשר זאת בעם והמה יודעים את הטוב אשר יעד ה' להם ע"י הנביא. היעוד הזה יקום לעולם: