יפה תואר על בראשית רבה · פרק 82 · פסקה 1

כתיב עשה עמי אות לטובה. משום דק"ל מה מקום לברכה זו אשר ברכו אלהים הלא כבר נתברך מיצחק אביו ברוה"ק. ומתרץ זה בד' תשובות. הא' שהברכה היתה ברכת אבלים כדלעיל ובירכו שלא יוסיף לדאבה עוד כדרך שמברכין לאבלים ולזה מביא הכתוב עשה עמי אות לטובה דמדבר בנחמה. והב' לפי שהיה עולה לבית אל במצות ה' שאמרו לו קום עלה בית אל וברכו כי יגמור המצוה. כי דרך הוא לברך את העוסקים במצוה שיגמרו וכמ"ש במביאי בכורים חזכה לשנה האחרת כדאיתא בתנחומא ולזה מביא הכתוב מי יעלה בהר ה' דמדבר ביעקב כדאיתא בשוח"ט מי יעלה קום עלה בית אל ע"ש. הג' שהברכה הוא בדרך שבח והודאה למי שהוא שלם במעשים ובמצות וכמו דכתיב ברוך תהיה מכל העמים ולכן אחר שמלא יעקב את דבר ה' ובנה מזבח ברכו בשבח והודאה ומביא ע"ז הכתוב יברכך ה' נוה צדק הר הקדש וגו' כי כאשר תתישב א"י ישבחוה על שלמותה וצדקתה והכל יאמרו יבורך נוה הצדק הזה. והד' לפי שהסיר יעקב חמדת הממון ממנו אשר היה בו ריח איסור לכן ברכו ה' בעושר. כי אין העושר למי שהוא אץ להעשיר אלא למי שבוטח בה' וע"ז מביא את הכתוב איש אמונות וגו'. ודע כי לא נוכל לפרש הברכה היתה במה שקרא שמו ישראל כי זה אין ברכה וכאשר נראה ג"כ מדברי המלאך אחר שקרא שמו ישראל כתיב ויברך אותו שם משמע שמה שקרא שמו ישראל לא נחשב לו לברכה. וכן לא נוכל לפרש כי הברכה היתה במה שאמר גוי וקהל גוים וגו'. כי ההפסק בין מה דכתיב ויברך אותו ובין ויאמר לו אלהים וגו' משמע כי ויברך אותו היא ברכה אחרת:

ונתקיים ביעקב. כי בדוד אע"פ שבקש אות לטובה לא ניתנה לו כדאיתא בפ"ב דשבת: