יפה תואר על בראשית רבה · פרק 12 · פסקה 13

בונה אהל ומותח. בירושלמי ליתא בונה אהל כי המכוון פה הוא רק המתיחה ולא הבנין:

ת"ל חזקים כראי מוצק. פי' כברזל מוצק ומלוטש המה חזקים. ולא רופפים כיריעות אהל ואפשר שבא להוכיח על קיום ונצחיות העולם וכמו"ש המורה בח"ב פכ"ז שכל הוה הנפסד לא יהיה בבת אחת רק הולך ונפסד לאט לאט עד שיפסד לגמרי. ואחרי שאנו רואים כי כלל הנמצאים יתחדש ויתחזק יפה מזה אינו יודעים כי ברצונו ית' אשר העולם יהיה קיים ואיננו כדבר מלאכותי אשר ירפה מיום אשר נגמר עד אשר יפסד. וז"ש שאיננה כאהל וכהתכת כלים המלאכותיים אשר הוא חזק ומוצק. ומפרש כראי מוצק כמראהו וזהרו הראשון הוא מוצק לעד:

ר"ע אמר על הדא דרשב"ל. פי' כי לדברי רשב"ל אשר עד עולם נראה כמו בעת יציקתן א"ש מ"ש כי בו שבת וגו' דאתי לומר שהיה תמיד כמו בעת הבריאה. רק פושטין צורה ולובשין צורה. ומביא ד' זמנים אלו יום שבת חדש ושנה כי ההפסד והשנוי בעולם השפל יבוא בשביל ד' חלופים מהתנועות אשר בעולם. ועל חלוף גלגל היומי ממזרח למערב אמר יום נכנס וכו'. ועל חלוף ז' כוכבי לכת אשר המה יתחדשו בכל שבוע מהלכם כמו בראשונה אמר שבת נכנס וכו' ועל חלוף מהלך הירח אשר בכל חדש יחדש את מצבו כמו בראשונה אומר חדש נכנס וכו'. ועל חלוף מהלך השמש אשר במשך השנה תסוב כל חגורות המזלות אמר שנה יוצאת כו'. ור"ל אף שיתהפכו בעולם ד' חלופי התנועות אשר בגללם יהיו החלופים והשנויים במקרי הנמצאים בעולם השפל. מ"מ סדורו הכללי לא ישתנה ועולם כמנהגו נוהג לעד: