יפה תואר על בראשית רבה · פרק 37 · פסקה 7

הוי יפת הוא הגדול. ע' בביאור הרי"פ בשם היפ"ת. ולפ"ז כשהיה נח בן תק"א שנה נולד לו יפת. ואחר תק"ב שנה נולד לו שם ובאחרונה נולד לו חם. כי חם הוא הצעיר. וכ"ה דעת הרמב"ן ומה שמנה לשם תחלה היינו משום חשיבותו כדלעיל פכ"ו וע"ש מ"ש למה הקדים חם ליפת:

מוציאין שמן לשם המאורע. ומה שקרא למך לבנו תובל קין איננו על שם זקנו אך מפני שתבל עבירתו של קין כדלעיל פכ"ג. והנה טעם מחלקותם הוא בזה. לר"י עדיף לקרוא לשם האבות. ולכן אם היה להם רוה"ק או אם היה להם מאורע בשעת לידה. אם לא הכירו את יחוסיהם בחרו יותר לקרוא בשם אביהם. ולרשב"ג על שם המאורע עדיף. והאחרונים אשר יקראו בשם אבותיהם הוא מטעם שאין בהם רוה"ק ולא ידעו את המאורע לנולד. אבל אם היה להם רוה"ק. אף כי לא יכירו את יחוסיהם מ"מ היו קוראים על שם המאורע:

נביא גדול היה עבר כו'. כלומר נביא ממש כי רוח ה' דבר בו ולא תימא שניבא ולא ידע מה ניבא. והנה בס"ע מוכיח כי ענין הפלגה היה בסוף ימי פלג. וכנראה מסדר הכתובים שהיתה גם אחרי אשר אחיו הצעיר יקטן הוליד בנים. ולפ"ז מה שקרא אותו בלידתו פלג ע"כ היה בנבואה. וזה א"א לומר כי בסוף ימיו נקרא בשם פלג. דאין דרך לקרוא לאיש הקרוב למות בשם. ונקרא בשם רק על שם המאורע אשר בלידתו או בחצי ימיו. ומה שלא הוכיח משם יקטן שהיה מקטין את עצמו דהיה נביא וידע את דרכי בנו מראש. דדלמא באמצע ימיו כאשר ראה אביו את ענותנותו אז קרא אותו בשם יקטן. ומפלג אשר ההפלגה היתה בסוף ימיו. וקרא אותו בשם פלג לפני זה שפיר מוכח: