מה שאסרתי לך כו' התרת' לך כו'. נ"ל שדעת בעלי המדרש הזה כמ"ד שאין למצות טעם מצד עצמם זולת הרצון אלקי ולכן הפליא ה' להתיר בדברים מעין האיסור כי זו הוכחה גדולה שאין הדבר מתרחק מצד עצמו שא"כ היה ראוי להרחיק כל הדומה לו אלא שאין כאן רק מצותו יתברך היכא דגלי גלי ויש ליחס זה למדרש תנחומא הנזכר שאחרי אומרו כל מה שאסרתי לך התיר כנגדו וכו' וכל כך למה כדי שיתן שכר טוב על ישראל דכי מאי איכפת ליה להקב"ה בין ששחט בהמה ואוכל או אם נוחר ואוכל וכו' הא לא ניתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות וכו':
קריאה במקור
יפה תואר על דברים רבה · פרק 4 · פסקה 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, Vilna, 1878
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987091/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: fd4368f5f93303522e1eac8bbaa416cf84bb66884234ae48412dac1495a1b39a