יעב"ץ על סדר עולם רבה · פרק 4 · פסקה 2

א] שהוא כו', עיין פ"ק דראש השנה (י"א ב'):

ב] י"א אמה, עיין רש"י על התורה (נח פ"ח פ"ד):

ג] וי"א יום כו', ומה שהיו ימי המבול בימי שנת החמה, ולא י"ב חדשי לבנה כמשפט רשעים בגיהנם, נראה לי ה"ט משום דאיתא במדרש רבא (בראשית פל"ד סי"א) שלא שמשו מזלות בימי המבול, נמצא לא היה רק מהלך השניי, לא היו נכרין חדשי לבנה כל ימי מבול:

ד] שנבראו מלאין חמשה עשר, נ"ל פירושו שביום א' כשנבראו המאורות היתה הלבנה במלואה כאילו היתה בחצי חודש, שיש לה כבר ט"ו יום, כי כל מעשה בראשית בקומתן נבראו, ולא היה עדיין שום חסרון באחד מהם, וזש"ה (ויברא) [ויעש] וגו' המארת הגדלים, פירוש וכבר נבראו שניהם בגדלן, ונתלו בגלגליהם ברביעי שממנו מתחיל חשבון התקופה במהלכן השניי נמצא יצאו ד' ימים מט"ו של לבנה וחסרו י"א יום ממחצית האחרון של חודש, וצ"ל שהם נתמלאו ע"י י"א ימים שיתרים ימי החמה, שהם השלימו החודש ההוא הראשון, הרי שיתרה שנת החמה י"א יום משנה ראשונה של הבריאה: