ימים רבים של צער. כי מ"ש שמונים ומאת יום לא קאי על עשה משתה כי זה היה מביא לתעוב המאכל כמ"ש הרי"ך ז"ל. אבל זה קאי על בהראותו את עושר כבוד מלכותו כי זה נמשך ק"פ יום. ולכן לא כתיב שמונים ומאת יום אצל עשה משתה וגו' ושרי המדינות לפניו. ולפ"ז מקודם הראה את עושר כבוד מלכותו ק"פ יום ובמלאת הימים האלה עשה משתה שבעת ימים. וא"ש בזה שלא יקשה למה מיעט ימי המשתה לבני ארצו רק ז' ימים ולראשונים ק"פ יום. כי גם לראשונים לא הרבה ימי המשתה כ"כ. ומה דכתיב ימים רבים אשר הוא למותר דריש כי זה ימים של צער וכדאיתא בילקוט שהראה להם כלי ביהמ"ק וציערו ע"ז ולא רצו להסב ועשה לישראל מסיבה לעצמן. ויען דהמצטער מרגיש מאד במשך הזמן. לכן מוסיף כי לישראל היו ימים רבים. ועי' בויק"ר פי"ט שמה הובא הדרש הזה באופן אחר ועמ"ש שם בביאור דברי המדרש הזה:
קריאה במקור
יפה ענף על אסתר רבה · Parasha 2 · פסקה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, Vilna, 1878
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987091/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 6bd5a6802490eae47bf0ecac07dc4b63ddc68a60a7ad5856c4f676cfa3d5bc31