יפה ענף על אסתר רבה · Parasha 2 · פסקה 13

כדת כל מקום ומקום. כיון דלא פירש כדת איזה מקום ואיזה אומה. לכן מפרש כדת כל מקום ומקום וכדת כל אומה ואומה. כי יש מנהגים שונים במקומות. יש ששותים ואח"כ אוכליה ויש מקומות נהפך. וכן יש שנויים באומות כמו הכותים שאינם שותים יין מן נאדות. אלא מכלי חרס:

אין אונס באנפקאי. פי' לאיש אשר חמרא חייא הזיקו לא אנסוהו לשתות חמרא חייא אלא מזוג.

שהיה ביתו מיוסד. דריש יסד המלך מלשון יסוד וקאי אבהט ושש ודר וסוחרת. שמהן בנה יסודות הבית לכל גדולי המלכות. אבל לשאר העם רצפת הבית היתה של אבנים טובות. אבל לא היסוד:

אין אונס בפקתא. זה כוס של רביעית כדמשמע בפ' חזקת הבתים ופי' שהיו שותין בכוס קטן כזה ואין אונס לשתות בכוס גדול כמנהגם וז"ש לפום דתמן שאתן במדה גסה וכדמייתא בילקוט כך היה טבסיס של אנשי פרס הי"ל כוס גדול מחזיק מ' שמציות והוא נקרא פוסקא והם משקים בו לכל אחד ואחד אפי' הוא מת ואפי' הוא משתגע הוא שותה ומי שהוא שר המשקים היו גדולי פרס מעשרין אותו שהגדולים של מסובין רומזין לו ונותנים לו כמה דינרין של זהב שלא להשקותו בו אבל אחשורוש לא הכניס הכוס הזה בסעודתו אמר מי שהוא רוצה לשתות ישתה לכך נאמר והשתיה כדת אין אונס:

לעשות לגדולי מלכות כו'. דריש רב גדולי המלכות. וכן דריש רב ביתו גדולת ביתו ופירושו שנתן לכל גדול בית גדול לפי כבודו שישב שם עם בניו ובני ביתו לצחק שם. או דדריש לעשות כרצון איש ואיש על גדולי המלכות שיוכל כל אחד לצחוק עם בניו ובני ביתו כרצונו. ובסמוך דריש לעשות כרצון איש ואיש בא"א דלא כרשב"ן: