יפה ענף על אסתר רבה · Parasha 3 · פסקה 9

מה ראה כו'. דבשלמא סעודת אחשורוש פרסמה למ"ד שבימי המן נתחייבו ישראל כליה על שנהנו מסעודתו. או למ"ד שבעון הצלם בימי נבוכדנאצר נתחייבו מודיע הכתוב פרסומה לפי שעשאה על חורבן ביהמ"ק כדלעיל ואתי שטן ורקד בינייהו ונהרגה ושתי כדאיתא בפ"ק דמגילה. אבל על סעודת ושתי מקשה שפיר. ומשני להודיעך לאיזה שלוה כו' דמדכתיב גם ושתי משמע דמשתה ושתי היה גדול כיד המלך אחשורוש וגם מדכתיב בית המלכות כל זה בא להודיענו כי גם אסתר נכנסה לשלוה גדולה כזו:

אם כך למכעיסיו כו'. כלומר אם ושתי זכתה לגדולה כזו בשביל שכר ג' פסיעות שפסע בלאדן לכבוד המקום כדלעיל אף שהיא היתה ממכעיסי ה' בכל זאת לא קפח ה' שכרה מכ"ש לעושי רצונו. וכדילפינן בפ' חלק מן הכתוב כי את רגלים רצתה וילאוך:

מה זה בבגדי כהונה גדולה כו'. נראה דבגדי כהונה היו חציין בידו וחציין בידה:

כהדא צרצרא. לעיל גרסינן בת קבריא ושמה פירשנו. ולפי גירסא דהכא נראה שהוא כמו נאד וצרצוריין. ור"ל אם הנאד הוא ריק הוא מתגלגל בנקל. ובעל א"א פי' שהוא מין ארבה ששמו צרצר. ומתגלגלת וחוזרת מכאן ומכאן במה שהוא בשלה ובמה שאינו בשלה:

הגיע משתותא של ושתי. משום דק"ל מאי גם כדלעיל לכן דריש גם מלשון גומא ופי' שנתערער יסודה ושתותיה ונעשה גומא. והדורשים מלשון ליגמס וליבצר מפרשים גם מלשון כריתה. והמפרש לידרך צ"ע איך דורש. [ונראה דמפרש גם מלשון הסרה וכמו כד עבד בר פיילי בגיד הנשה דהוה גיים ליה בחולין צ"ב. ופירוש לדרך ולסור ממקומה ולפנות מקום לאסתר ע"ע בערוך ערך גם השלישי כי גם הוא השוק עם הרגל וז"ש לדרך והדורש הגיע עת זמנה ליממת יליף מגז"ש מן ותתן גם לאישה. וטעם מחלקותם הוא כי לראשון דדורש על עקירת יסודה קאי משום שבמותה נתקיים והכרתי לבבל שם ושאר כדלעיל בסוף הפתיחא ונתערער כל היסוד. והדורש ליגמם אמר בבחינת קריעת מלכותה. והאומר ליבצר הוא הכנה לאסתר למלוך תחתיה כבצירת ענבים לאוכל. והאומר לידרך בשביל שניתנה למדרך כף רגל ולחרפה בשביל הצרעת שפרחה בה. ועל מיתתה אמר ליממת: