מתנות כהונה על בראשית רבה · פרק 30 · פסקה 8

למדת שבוע. מצאתי כתוב בפירש"י שנותיו היו אחר המבול ש' שנה וכולם יוצאין בז' ז' וכן אברהם חי אחר המילה ע"ז שנה וכולם יוצאים בז' ז' והם רמז לז' רקיעים לז' ארצות ולכל השביעיות כולם שהם יסוד עולם [וצדיק יסוד עולם] ע"כ ונ"ל שהשלים שנותיו מיום ליום עד גמירא כמו תשלום השבוע משבת לשבת ובשום מקום ל"מ שמקצת שבוע ככולו כמו שמצינו מקצת יום ככולו ומקצת שנה ככולו גבי מתי מדבר שמקצת שנת הארבעים נחשב להם ככולו ולשון ילקוט תהלים מוכיח הכי קצת שגרס השלים שניו אפילו למדת שבוע וע"ש שוב במזמור אל תתחר במרעים אכן בפירש"י מצאתי שוב בקבוץ ישן נושן וז"ל מעת שנאמר לו תמים נח מן המבול ואברהם מן המילה והביא הגירסא שנאמר היה תמים כולו לדורות שביעיות ואח"כ גרס וכל מי שנאמר בו תמים השלים את שנותיו ול"ג אפילו:

הוא תחלתו כו'. פירש"י בתמיה הרי בתחלתו היה מוכר צלמים לעבודת כוכבים בבית אביו:

לא תברה. אינו קושיא ושבירה:

בן ג' שנים כו'. והיינו מתחילתו משהתינוק מתחיל לדבר:

איוב נאמר בו איש היה בארץ. ומרדכי נאמר בו איש יהודי היה ועיין מאמר זה במדרש אסתר בפסוק איש יהודי:

אבנים שחקו מים. פירושו המים שחקו והמחו את האבנים:

אצטרובלין. פי' הערוך מושב ריחים הקבוע בקרקע:

ה"ג יוסף אתמול ענו כו':

צולביו. המבקשים לצולבו:

ופירנס. פרנסה הוא כל מיני צרכים לבד ממזונות כדאמרינן במסכת כתובות נותנין לבתולה י"ב חדש לפרנס את עצמה:

י"ב חדש. כך היה המבול על הארץ כדלעיל סוף פ' כ"ח:

פעם אחת. הביא ראיה על שזן במזון:

גחוך צבורא כו'. צחקו כי היה כמצחק בעיניהם שיהיה לזכר חלב להניק:

לקליה. בשביל קול דברו. ויהי כמצחק ת"י כמגחך כן פירש הערוך: