מתנות כהונה על בראשית רבה · פרק 20 · פסקה 12

בתורתו של ר"מ כו'. [עי' מזה לעיל בפ"א הר"י בן שועב בפ' כי תשא וז"ל] פירש הרמב"ם ז"ל שר"מ היה חושב בכתנות אור שהיה לאדם תחלה ועתה נהפכו לעור ולחומר ובחשבו ר"מ כזה כתב אור עכ"ל:

לפיגם. בערוך משמע עשב שקורין רוטא ורש"י גרס פנסה ופי' מאורות כמו נר דלוק. [וכ"ה בילקוט]:

רחבות מלמטה. כדרך בני אדם בבגדיהם:

שהם דבוקים לעור. פירש"י בשם תנחומא שמתוך דקותן היו דבוקות לעור ולא היה מרגיש בהן:

איגיאה כו'. [פי' בערוך] מיני בגדים משובחים:

בכורות משתמשים. בעבודתן:

לפום חילך כו'. פירש"י לפי כחך ויכלתך אכול שנאמר מכל עץ הגן אכל תאכל:

פרא. כמו פחות ממה שיש לך לבוש שהרי הקב"ה עשה לו כתנות עור וממעיל היה יכול לעשות ולא עשה:

ויותר ממה דאת שרי. ויותר ממה שיש לך עשה לך בית דירה:

פרא. פחת וצמצם ביצי צפעוני בקעו ת"י מפרתין. תבקע אפעה ת"י מפרתין וכן משמע בערוך ע' פר הראשון וא"כ צ"ל דפליג אתלמודא דידן בפ' הזהב דאמר עשוק לגביך ושוי לכריסך פי' אם תקנה מלבוש [לא תחוש אם] תקנה יותר מכדי שויו ומאכל לא תקנה יותר מכדי שויו ויש לפרש פרא לשון גודל ומפריא ומרבה ועיין בערוך פר השני והרביעי ופירושואכול לפי יכולת ולא תוסיף לפזר עוד והוי מרבה לפזר במלבושיך ויותר עוד בדירתך ולפי זה הוא שוה לההוא דפרק הזהב שהתיר לאכול מן הצומח והלבישו מן החי ודירתו בכל העולם כולו: