מתנות כהונה על בראשית רבה · פרק 98 · פסקה 20

עכסילו. כתב באב"א כוכב כסיל והוא קבוע במזל קשת והוא חם מאד וכן יוסף נתחמם מאד וקרוב היה להיות קשתו ננערת:

להדחות. להיות נדחה מבין האיתנים גדולי מלכות ולהיותך בבית האסורים ודרש ותשב לשון ביטול ושביתה כד"א תשביתו שאור:

ה"ג א"ר שמואל:

הקשת. בלשון נקי מדבר:

דרך צפורניו. במה שכבש מעיינו לבטל חזקו וקשיותו:

ראה וצינן דמו. דייק מדכתיב מידי אביר יעקב כן הוא במדרש שמואל ובירושלמי בהדיא:

ה"ג בירושלמי בפרק שני דמסכת הוריות אף איקונין של אמו ראה וצינן את דמו משם רועה אבן ישראל ע"כ ודרש אבן ישראל על רחל כי היא היתה אבן פנה ועקרת בית ישראל אבינו לפי זה נראה שחסר הספר וצ"ל איקונין של אמו ראה וצינן דמו משם רועה אבן ישראל אבן ישראל ראה וצינן דמו ודרש רועה כמו ראה בחילוף אל"ף בעיי"ן כמשפט אותיות אחה"ע ומשם מאותו זכות זכה למלכות וכמו שדרשו צואר שלא פשט לעבירה יבא וילבש רביד כו'. עד שעל ידי זה נתפרנסו כל בית ישראל וזאת היתה בסבת מאל כו':

זו אזכרות כו'. לפי הענין שם מקום בגובה ההרים:

בית שאן. שם מקום בעמק של בית שאן ושם היו פירות טובים מאד:

טפילה לה. טפלו ודבקו אחריה כדמפרש ואזיל:

יתברכון כו'. יהיו מבורכים הדדים שכן הניקו בן חכם ויתברכו המעיים שכן הוציאו בן חכם וכן תרגם תרגום ירושלמי:

ברכות אביך וגו' גרסינן:

ללמד. נראה דצ"ל על מלמדי ועל מעבדני והורי דרש לשון הריון כלומר האבות מעבדיי פירוש האבות כד"א הלא הוא אביך קנך הוא עשך וכתיב וחבל את מעשי ידיך ודרשו חכמים ז"ל איזה מעשה ידיו של אדם זה בניו ובנותיו וכה"ג הוא דכתיב ישמח ישראל בעושיו כפי מדרש הזוהר בפרשת פנחס וגם דרשו לשון הוראה כלומר רבותיו שם ועבר שלמדוהו תורה ובודאי לא יצא מהם בלא ברכה ועי' לעיל ריש פרשה ס"ח:

מה שנתאוו כו'. עי' בפי' רש"י ולהלן בפ' וזאת הברכה:

תבואתה גרסינן:

תבואתה תאכל כו'. כלומר הפירות אכל בעולם הזה:

והקרן כו'. תהיין דרש דבר שהוא בהוייתו וקיומו בלי שינוי וחילוף וזהו עולם הקיים:

ועשו אותו נזיר. מרוחק ומנוזר מהם כד"א נזורו אחור:

כלילהון. עטרה ונזר שלהם:

הכי גרסינן עמו עמו שתו ועיין לעיל פרשה צ"ו: