מתנות כהונה על בראשית רבה · פרק 98 · פסקה 11

הוו נסבין כו'. הוו לוקחין כל אחד מהם שני סלעים בכל שבת לקבץ העם לדרשת רבי יוחנן ובשבת זה היה רבי יהודה המקבצם ובשבת אחר היה רבי לוי המקבצם ובעוד שהיה האחד מקבץ העם היה חבירו נכנס לבית המדרש והיה דורש דבר מה קודם שבא רבי יוחנן כדי שלא ישבו הציבור בבטלה וכן הוא בירושלמי בפרק החליל:

עאל ר' לוי. לבית המדרש ואותו שבת היה ר' יהודה המקבץ הציבור:

הדין יונה. זה יונה בן אמתי הנביא משבט זבולן היה:

מזרחה וגו' גרסינן. וסיפיה דקרא גתה חפר:

בן אמתי וגו' גרסינן וסיפיה דקרא אשר מגת החפר:

גובבתא דציפורין. הערוך לא פירשו ובירושלמי דפרק החליל ליתא ונראה שהוא לשון גבשושיות וגבעות וציפורי היא יושבת במקום הרים:

אעל ר' יוחנן כו'. נכנס ר"י ודרש שיונה בא משבט אשר:

קום לך צרפת. ונקטינן שאותה צרפית היא היתה אמו של יונה והכי איתא בספר הזוהר וכן הביא הרד"ק בשם מדרש:

ה"ג אמר ליה רבי לוי לרבי יהודה אע"ג כו':

אע"ג כו'. אע"ג ששבת זה הוא שלך שתדרוש אתה בבית המדרש קודם שיבא ר"י קח נא שני סלעים ולך וקבץ את הציבור אל הדרשה והנח אותי שאכניס גם היום לדרוש בבית המדרש והכי איתא בירושלמי:

הכי גרסינן בירושלמי דפ' החליל עאל ר' לוי ואמר יפה למדנו:

ירך שיצא ממנו. והוא אביו כד"א יוצאי ירך יעקב:

א"ל אמרת כו'. הענין הוא שבראות הציבור או ר' יוחנן שיפה דרש אמרו שלא ישמש עוד אלא יכנוס וידרוש בקביעות ואולי היה דורש עם ר' יוחנן בשוה זה בשבת זה וזה בשבת אחר וכן פי' האב"א ומ"ש נחמן קיים ר"ל רבי יהודה בר נחמן יעמוד וישמש תחתך ואתה תבא למימרא שלנו כלומר לדרוש והוא יותר ראוי לפי כבודך משתשמש וכן עשה ונמשך כן כ"ב שנה וקראו נחמן בשם אביי כמו שקרא רבה לאביי נחמני ע"ש אביו והאב"א פי' נחמן שם אחד של התלמידים צוה לשמש במקומו ובירושלמי ליתא להאי:

זבוד דגלילה. בגדל דיו. מיני ארצות הן: