קריאה במקור

מתנות כהונה על בראשית רבה · פרק 62 · פסקה 1

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

[בעשרה ועשרים גרסינן]: ממרק. עונות. ה"ג בילקוט בחולי מעיים ושבע הה"ד עוז כו':

לבושה וגו' גר' וסיפיה דקרא ותשחק ליום אחרון:

ונפשם שבעה. בשבע רצון ונחת רוח מקבלים הפירוד מעולם הזה:

מה שהם אוכלים כו'. כלומר מה שיאכלו וישתו לעת הסעודה:

כד דמך. ר"ל כשמת ומיתת הצדיקים נוחה להם וכישן נדמה:

אחזו ליה. הראו לו מן השמים:

אלין דמן. כל אלו של מי הם:

אלין דאבהו. בלשון תמיה וכו' אלו להיות לי ואני וכו':

תלתיהון כו'. שלשתן אמרו פסוקים אלו כשמתו כלומר בשעת מיתתן קודם צאת נשמתן ראו שכרן המוכן להם לעוה"ב:

ורבנן אמרו. שזה האחרון אמר פסוק זה מה רב טובך והכי מוכח לקמן פרשה צ"ב [ועי' בשמ"ר פנ"ב:

אימתי הקב"ה גרסי':

ה"ג הה"ד יקר בעיני ה' המותה כו']:

שהוא כבה מאליו כו'. וכן הוא הזקנים שמתים בזמנם ונוח להם:

למודים. רגילים:

חושדינו. חושד אותנו שנקח כלום מתאינתו ולפיכך הוא משכים כל כך ומלקטן:

מה עבדו כו'. מה עשו החליפו ושינו מקומם והלכו משם למקום אחר:

[אתריהון גרסינן]:

ה"ג דהויתן נהיגין זכיין כו':

[וה"מ בירושלמי פ' היה קורא ובמדרש חזית פ' דודי ירד לגנו]. ופירושו שהייתם נוהגים לזכות עמדי שהייתם יושבים תחת תאנתי ולשנות ביטלתוה ממני:

פייסן. היה מפייס אותם בדברים ואמר להם שעשה כן בשביל שהם מתליעים בזריחת השמש עליהם:

השכים ולא לקטה כו'. עשה כן כדי שיראו שכן הוא כדבריו והכי איתא בירושלמי בהדיא:

ושוה לו. השיבה היתה עגונה וראויה לו:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 33a7b61e2f671d295333b21c79dad68b3a76f2c5fc776c77bc95c0854084f589