מתנות כהונה על בראשית רבה · פרק 49 · פסקה 8

הגשה למלחמה. הגשה זו היתה למלחמה וכן כולם:

פשט. ויגש דהכא מדכתיב סתם פירושו על כולם:

[ה"ג רש"י ז"ל וכ"ה בירושלמי פרק תפלת השחר ר"ל ור"י בשם מנחם רגלייא זה שהוא כו']:

בא ועשה. משמע עשה צרכי צבור:

בא וקרב. כדמפרש ואזיל עשה קרבן של צבור פי' מלחמתן של צבור אלא בוא וקרב להתפלל כלומר שירד למלחמה ולהתפלל הכולל פיוס ותפלה ובירושלמי פרק תפלת השחר מצאתי הגירסא אין אומרים לו בא והתפלל אלא בא וקרב [עשה קרבנותינו עשה צרכנו עשה מלחמתנו פייס בעדנו. ובס' יוחסין הביא גירסת] הספר כך אין אומרים לו בא והתפלל אלא בא וקרב קרבנות צבור עשה צרכינו ופייס בעדינו ע"כ ושם משמע שזה שאמר עשה קרבן הוא לשון פיוס וקריבה [וגירסת רש"י נוטה לגי' הספר]:

שהוא מכלה כו'. התפלה מכלה כו'. אתה תשלול ותגדור את האף ואתה תמשל בו והאף לא יגדור אותך למשול בך כביכול ודרש תספה מלשון אסיפה:

ה"ג ולא דייך שאין אתה תולה:

ובעל חימה פירושו האדון המושל על החימה:

אל קנא. אל גם הוא לשון אדנות ואיילות:

לגבות. מס המלך:

שבאת רוחה. עמדה להם ריוח והצלה והנחה מאת המלך לרוב כו':

וכן הכא תספה צדיק עם רשע:

בילקוט גרס ושכלה בבהמות:

כוסחת. קוצרת:

כובין. קוצים: