יש אדם. ב״ר פנ״ט וילקוט רמז ק״ג.
קריאה במקור
הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב · בראשית · פרק 24
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ארז״ל. ב״מ פ״ז ע״א. סנהדרין ק״ז ע״ב.
ר׳ לוי. ב״ר וילקוט שם.
שהיה דומה לו. ב״ר שם. וילקוט רמז ק״ו.
שהיה שליט. שם.
ר׳ ברכיה אומר. ב״ר שם. והמלות ״ר׳ ברכי׳ אמר״ הוספתי בפנים כמו שהוא בב״ר. גם בכ״י פלארענץ
ו. אמר ר׳ פנחס עד שלא הודעתיו. ב״ר פנ״ט וילקוט שם ועי׳ ספרי האזינו סי׳ שי״ג.
ו. אמר ר׳ פנחס עד שלא הודעתיו. ב״ר פנ״ט וילקוט שם ועי׳ ספרי האזינו סי׳ שי״ג.
הזהרו. ב״ר וילקוט שם.
תנן התם. קדושין ב׳ ע״א במשנה.
בשטר כתב לה על הנייר. שם ט׳ ע״א וצ״ל כתב לו כו׳. וע״ש בגמרא.
קידשה בעד אחד. קדושין ס״ה ע״ב
ותנן נמי. קדושין מ״א ע״א.
יתומה שהשיאוה אמה. עיין יבמות במשנה ק״ז ע״ב.
יב. עמדה ונתקדשה לאחר. עיין יבמות ק״ח ע״א.
יב. עמדה ונתקדשה לאחר. עיין יבמות ק״ח ע״א.
דתנן במתניתין. קדושין מ״ט ע״ב במשנה.
המקדש את האשה. שם נ׳ ע״א.
האומר ולחבירו. שם נ״ח ע״ב במשנה.
האומר לאשה. שם.
טז. האומר לאשה קדשתיך שם ס״ה ע״א במשנה.
טז. האומר לאשה קדשתיך שם ס״ה ע״א במשנה.
כל מקום שיש קדושין.שם ס״ו ע״ב במשנה.ויש להעיר שגי׳ הרב אחר הפגום שבשניהם ומלת שבשניהם ליתא במשנה שבבבלי וכן במשנה שבמשניות ליתא וגם באלפסי וברא״ש ליתא אבל במשנה שבירושלמי גרס לה וכן נראה מפי׳ רש״י.
איזהו שתוקי. שם ס״ט ע״א במשנה.
מי שנתן רשות לשלוחו. שם ע״ח ע״א במשנה.
אין קידושיו קידושין. עיין במשנה שם.
אם אינו יודע. במשנה שם.
וכן אשה. במשנה שם.
א״ר יצחק בר יוסף. נזיר י״א סע״ב.
צא וקדש לי אשה. בגמ׳ שם צא וקדש לי אשה סתם. פירש״י שלא פירש לו באיזה עיר ואיזו אשה.
אמר רבא. שם.
וליכא למיחש. עיין בפירש״י שם ד״ה ומודה.
א״ר יהודה אמר רב אין מעשין. כתובות ע״ז ע״א.ולפנינו הגי׳ אמר רב יהודה אמר רב אסי. והעיר שם הגאון הרי״ב.בהרא״ש איתא א״ר יהודה אמר רב אין מעשין ותיבת ״אסי״ ליתא שם. ומדברי רבינו נראה שגם לפניו לא היה כתוב תיבת אסי. ובכ״י פלארענץ ר׳ יהודה אמר. והנה המאמר הזה אין מקומו אצל ה׳ קדושין. ונראה כי רבינו נקיט לה כאשר מצא בשאילתות ריש תולדות אחר המאמרים שהביא בעל השאילתות בפ׳ חיי ג״כ מעניני קדושין. ואולי היו המאמרים בשאילתות מחוברים יחד. ובאמת מקומו בפ׳ תולדות ממה שסיים שם דהכי אשכחן באברהם ושרה דכתיב ויהי מקץ עשר שנים ע״ש. והוא ע״פ מאמרם יבמות ס״ד ע״א ע״ש. ועיין להלן בהערה ל׳ תראה סעד לדברי שרבינו לקח זה מהשאילתות.
אבל נשא אשה. זה הוספתי בפנים. וכן חסר בכ״י פלארענץ.
ורב תחליפא. בגמרא שם ורב תחליפא בר אבימי ובשאילתות ריש תולדות סי׳ י״ח רב תחליפא בר אבא
מעשינן ליה לאפוקה וגביא כתובתה מאי טעמא כו׳. בגמרא כתובות שם מובא בשם רב תחליפא אפילו נשא אשה ושהה עמה י׳ שנים ולא ילדה כופין אותו ע״כ. ודברי רבינו לקוחים מהשאילתות ריש תולדות שסיים בדברי רב תחליפא ושהה עשר שנין ולא ילדה מעסינן ליה לאפוקיה מיניה וכי מפנקה גובה כתובתה. מ״ט כיון דהוא מיפקד על פ״ו. והיא לא מפקדה אמרינן הוא ניהוא דלא זכה לבנות ממנה עכ״ל. והמאמר הזה העתיק גם הבה״ג ה׳ כתובות (ד׳ וויניציא דף ס״ח ע״ד). ויש להעיר כי בבה״ג שם השמיטו המדפיסים שורה שלימה. וכצ״ל אבל נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה [אין מעסין. ורב תתליפא בר אבא אמר שמואל אפילו נשא אשה ושהה בהדה עשר שנין ולא ילדה] מעשינן ליה לאפוקה. והשמיט המעתיק מן ולא ילדה עד ולא ילדה. ונאמר לנכון בשאילתות שם.
ת״ר כתובות ז׳ ע״ב. ועיין תשובת פאר הדור סי׳ קל״ב.
רבא בר רב אדא. כ״ה בשאילתות חיי סי׳ ט״ז אבל בגמרא שם ובבה״ג ריש ה׳ כתובות הגי׳ רבה בר רב אדא. ובכ״י פלארענץ רבא בר רב חנא ורבנן.
דאמרי תרווייהו. בגמרא הגי׳ משמיה דרב יהודה. וכן מובא בשאילתות שם ובבה״ג שם.
מקדש עמו ישראל. בגמרא ובשאילתות ליתא למלת ״עמו״ אולם מובא ג״כ בבה״ג שם.
ת״ר מברכין ברכת חתנים. בגמרא שם. אבל גי׳ הגמרא מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה.
בורא פרי הגפן. זה ליתא בגמרא שם. שמברך ברכת הגפן. רק כן הוא בשאילתות פ׳ חיי אות ט״ז. וכן בבה״ג ריש ה׳ כתובות. ועיין מס׳ סופרים פי״ט הי״א. וכן הביאה רב עמרם גאון בסידורו צד נ״ג.
ברוך אשר יצר את האדם. כ״ה בשאילתות. ועי׳ בגמרא שם דף ח׳ ע״א. והסיום ברוך יוצר האדם. בגמרא שם הוא בשם ומלכות. ועיין בהרמב״ם ה׳ אישות פ״י ה״ג. וכן בסדר רב עמרם גאון צד נ״ג. וכן בכ״י פלארענן הוא בשם ומלכות.
מערי יהודה ומחוצות ירושלים. בגמרא שם בערי ובחוצות.
עם הכלה. ובסדר רב עמרם משמח חתן וכלה. ועי׳ העיטור ח״ב דף כ״ח ע״ב.
א״ר יצחק. כתובות ח׳ ע״ב. ובכ״י פלארענץ תסרים המלות בשם ר׳ יוחנן.
וכן הלכה. כמו שהביא השאלתות חיי סי י״ו חתן מה שיצטרף כו׳.
והלכתא כל ז׳ יומי. כתובות ח׳ ע״א. וגם זה הוא לשון השאילתות.
אבל ברכת המילה. כתובות שם. ועיין בהרא״ש שם אות י״ג ובהגה״ה שם.
מג. ולעולם ידבק אדם בטובים. בכ״י פלארענץ מידבק אדם בארצו.
מג. ולעולם ידבק אדם בטובים. בכ״י פלארענץ מידבק אדם בארצו.
א״ר יצחק. ב״ר פנ״ט. וילקוט רמז ק״ז. ומובא בערוך ערך זנן בשם המדרש. ובטעות שם. ובפסיקתא כי אל ארצי. צ״ל ובפסוק כי אל ארצי. ומוסב על מדרש ב״ר שהביא במאמר שלפניו. וכתב שם המוספי פי׳ זיזנין Zizania בל״ר מין נטע. כמו מין דגן נולד מחטים מעופשים קודם הזרעם עכ״ל. וכוונת המאמר שאף אם חטים שבעירך הם זונין. דהיינו גרועים אפ״ה זרע מנהון כי יען שהם מארצו וטובים מן החטים שבמקומות אחרים. ובכ״י פלארענץ חיטיא דקרתך. וכן בב״ר וילקוט.
כסבור היה ליתן לו בתו. ב״ר וילקוט שם.
א״ר אלעזר. סוטה ה׳ ע״א. ושם נסמן ובגמרא ר׳ אבין א״ר אילעא. ובכ״י פלארענץ הגי׳ אמר ר׳ אלעאי.
זה ביתו של אביו. ב״ר וילקוט שם.
זה שכונתו. שם.
ואשר דבר לי בחרן ואשר נשבע לי בין הבתרים. בב״ר בטעות ואשר נשבע לי בחרן ואשר דבר לי בין הבתרים. וצ״ל כמו שהביא רבינו. וכן מובא לנכון בילקוט רמז ק״ז בשם המדרש. והכוונה אשר דבר לי בחרן לך לך מארצך וממולדתך וגו׳. ואשר נשבע לי בין הבתרים לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת.
לפיכך זימן לו הקדוש ברוך הוא. ב״ר וילקוט שם.
מיעוט כו׳. ב״ר וילקוט שם.
ר׳ חלבו אמר. ב״ר שם. ופדר״א פט״ז. ות״י ויב״ע. ובכ״י פלארענץ הוא. בשם ר׳ אלעזר.
פי׳ דא תהא קיימא. עיין ערוך ערך דייתק שכתב פי׳ לשון יוני δταζηχη קורין לשטר צוואה דייתיקי. ועיקר הדבר דא תהא למיקם ולהיות. והביא ג״כ ת״י וכל טוב אדוניו בידו דיתיקא דרבוניה. ועיין רש״י עה״ת שכתב שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו כדי שיקפצו לשלוח לו בתם עכ״ל. ועיין ברמב״ן. ובכ״י פלארענץ חסרים המלות ״פי׳ דא תהא קיימא״.
שגמליו כו׳ יוצאין זמומין. ב״ר וילקיט שם. ורש״י עה״ת.
מלמד שקפצה לו הדרך. ב״ר שם ר׳ יצחק אמר בן יומו. פי׳ באותו יום שיצא בא לחרן. ועיין סנהדרין צ״ה ע״א. ומובא בילקוט רמז ק״ז.
שכן דרך הגמלים כו׳. בב״ר שם ויברך ארבעינון. פי׳ הרביצם על ברכם כדי שיוכלו לשתות מן הבאר. והרשב״ם כתב שני ברכים יש לגמל זה על גב זה וצריך להבריכו פעמים קודם שישתה מפני גובהו.
ונקרא באר ועין. וכ״ה בכ״י פלארענץ. ומה שסיים וכן נאמר בדוד. הכוונה דכתיב ולו באר בחצרו וירדו שם (ש״ב י״ז י״ח).
התחלת גמור. ב״ר פ״ס וילקוט רמז ק״ז.
רב מני בש״ר יצחק. בכ״י פלארענץ ר׳ סימאי בש״ר יצחק. ובב״ר ר׳ חגי בש״ר יצחק.
והיה הנערה. בכ״י היה כתוב העלמה בטעות ובכ״י פלארענץ מובא ג״כ כמו בקרא.
ארבעה שאלו שלא כהוגן. ב״ר שם. ויק״ר פל״ז. תנחומא בתקותי.
אפי׳ יוצאה גידמית או אמה. בכ״י בטעות יצאה גדמת או אמה. והוא מלשון חז״ל גדם בשתי ידיו (תענית כ״א ע״א) פי׳ בעל מום שבור או קצר ידים. (פערשטיממעלט). וכן אמה גדומה (זבחים ס״ב ע״ב) פי׳ קצרה. והכוונה אם יצאה לקראתו אחת אשר קצרה אמה האם היה משיאה לבן אדוניו. ובב״ר ובילקוט נשמט מלת גידמת. והגי׳ שם יצאה אמה אחת והמ״כ דחק לפרש אמה שפחה. ועיין בידי משה שם. ובכ״י פלארענץ יכול אפילו היא חיגרת או סומא או גידמת.
אשר יכה את קרית ספר. הוספתי מלת את וכן הוא לנכון בכ״י פלארענץ.
את עכסה בתו לאשה. בכ״י היה כתוב לו לאשה. ובקרא ליתא למלת לו. וכן בכ״י פלארענץ איננה לכן מחקתיה.
ואת בתו יתן לו. בב״ר שם הביא לשון הכתוב ואת בתו יתן לו לאשה ובקרא ליתא למלת לאשה.
המצפתה. וכן מובא בכ״י פלארענץ. ובקרא המצפה.
ובמס׳ תענית. דף ד׳ ע״א.
שלשה שאלו שלא כהוגן לפי כו׳. ורש״י בתענית שם כתב וז״ל ובאגדה קא חשיב כלב בהדייהו אשר יכה את קרית ספר ולכדה וגו׳. ור׳ יונתן דלא חשיב ליה דבגמרא פשיט ליה להאי קרא בהלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה כדאמרינן בתמורה ט״ז ע״א ואין לחוש שתשרה רוח הקודש על עבד ועל ממזר כדאמרינן בנדרים ל״ח ע״א שאין שכינה שורה כו׳. וע״ש בתוס׳ ד״ה שלשה.
שלשה נענו במענה פיהם. ב״ר פ״ס. ילקוט רמז ק״ח.
ויהי ככלותו להתפלל אל ה׳ והאש ירדה מן השמים. וכן מובא כן לשון הכתוב בכ״י פלארענץ ובב״ר שם ובקרא ליתא למלות ״אל ה׳ ״ וכן בקרא כתיב מהשמים במקום מן השמים.
ארשב״ל. ב״ר וילקוט שם. וע״ש הלשון משונה קצת.
ממקום ערותה. עיין ערוך ערך עד וגרס עדותה ע״ש. ועיין ברש״י עה״ת.
ד״א. ב״ר וילקוט שם.
לקראת מעשיה הטובים.שם.
גמיאה אחת. ב״ר שם.ופסיקתא את קרבני דף נ״ט ע״א וע״ש בהערה מ״ו.
ממצמץ ומביט בה.וכ״ה בב״ר ופי׳ המ״כ ממצמץ מצמצם עיניו להביט בה היטב. ויהיה לדעתו מצמץ כמו צמצם בהיפוך האותיות. ואולי צ״ל ממציץ. ובכ״י פלארענץ המלה נמחקת.
רב הונא. ב״ר פ״ס ילקוט רמז ק״ט. בכ״י פלארענץ ר׳ חונא בשם ר׳ יוסי.
רמז לשני לוחות. ב״ר וילקוט שם. ובתרגום שם. ורש״י עה״ת.
רמז לעשרת הדברות. ב״ר וילקוט ויב״ע ורש״י עה״ת.
הוא בקש. ב״ר וילקוט ורש״י עה״ת.
מיכן. ב״ר וילקוט שם.
ממה שקפצה. ב״ר וילקוט שם. ועי׳ סנהדרין צ״ה ע״א. ופדר״א פט״ז.
פב. הנער כתיב שעדיין לא בגרה. עי׳ כתובות מ׳ ע״ב ושם מ״ד ע״ב מוכח שכל מקום שנאמר נער חסר אפילו קטנה במשמע.
פב. הנער כתיב שעדיין לא בגרה. עי׳ כתובות מ׳ ע״ב ושם מ״ד ע״ב מוכח שכל מקום שנאמר נער חסר אפילו קטנה במשמע.
שהיה מעיין לה. ב״ר וילקוט שם.
שהיה קלסתר. ב״ר וילקוט שם.
אלא אמר ר׳ יוסי. ב״ר פ״ס. ויק״ר פי״ז. וילקוט רמז ק״ט.
אין כבודך. שם.
מטינוף עבודת כוכבים. ב״ר וילקוט שם. ואדר״נ פ״ח. ורש״י עה״ת. ויב״ע.
התיר זממיהן. ב״ר וילקוט. ורש״י ויב״ע.
א״ר אחא. ב״ר שם ורש״י עה״ת. ובכ״י פלארענץ אמר רב אידי.
יפה שיחת בתי אבות. בב״ר שם הגי׳ יפה שיחתן של עבדי בתי אבות. וברש״י יפה שיחתן של עבדי אבות.
צ. והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מרבוי. עיין ספרא פ׳ שמיני פרשה ה׳. בבלי מעילה י״ז ע״א. ובתוס׳ ד״ה דכתיב דמספקא להו אי מיתורא דוי״ו או מה״א דהטמא קדריש וכאן בב״ר הוא מתלוקת התנאים ואולי גם כוונת התוס׳ אי מיתורא דוי״ו או מה״א דהטמא כלומר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה.
צ. והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מרבוי. עיין ספרא פ׳ שמיני פרשה ה׳. בבלי מעילה י״ז ע״א. ובתוס׳ ד״ה דכתיב דמספקא להו אי מיתורא דוי״ו או מה״א דהטמא קדריש וכאן בב״ר הוא מתלוקת התנאים ואולי גם כוונת התוס׳ אי מיתורא דוי״ו או מה״א דהטמא כלומר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה.
טמא הטמא. דה״ל למימר טמא וכתיב ה׳ יתירה לרבות דם.
ר׳ אליעזר ברבי. בב״ר הגי׳ ר׳ אליעזר בן יוסי. ובילקוט ר׳ אליעזר ברבי יוסי. לכן אין ספק שנשמט לפנינו מלת ״יוסי״. וכן מצאתי בכ״י פלארענץ ר׳ אלעזר ב״ר יוסי.
זה וזה. דהל״ל זה לכם הטמא וכתיב וי״ו יתירה לרבויי.
מתיבת בתי אבות. עיין בב״ר שם.
ויישם כתיב. כי הקרי ויושם.
מלמד ששמו לפניו סם המות כו׳. הדרש הזה הביא הילקוט רמז ק״ח בשם מדרש וז״ל הניחו קערה לפניו וסם המות בתוכה ובזכות אברהם נתתלפה הקערה ואכל בתואל ממנה ומת ואין ויושם אלא לשון סם עכ״ל. וזה לא נמצא בב״ר לפנינו רק על הכתוב ויאמר אחיה ואמה. איתא ובתואל היכן הוא בקש לעכב וניגף בלילה. וכן הביא רבינו להלן בפסוק נ״ה. וכן הביא רש״י שם בפסוק הזה ובתואל היכן היה רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו. וכן תרגום יב״ע הביא הדרש הזה וסדרו קומיה למיכול תבשילא דביה סמא דקטול וארגיש ביה. וכן בפסוק נ״ה כתב בתואל הוה אכיל מההוא תבשילא ואשכחנוהי בקריצתא דהא מית. וגם בעל הטורים הביא ג״כ ויישם כתיב מלמד שנתן לו סם המות בקערה כו׳. וכן הביא הבחיי וז״ל ויישם כתיב ודרשו רז״ל סם המות הטיל לו בקערה כדי שימות ויטלו כל ממונו כו׳.
מיכן שאין משיחין. תענית דף ה׳ ע״ב.
לפי שהקנה מוציא קול כו׳. עיין רש״י בגמרא שם.
א״ר יצחק מילתא דאית בך. בב״ר פ״ס הגי׳ מילתא מגניא דאית בך. פי׳ דבר מגונה אם יש באדם איזה דבר מגונה יקדים ויאמר. וכן איתא בגמרא ב״ק צ״ב ע״ב אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי מילתא גנאה דאית בך קדים אמרה. א״ל דכתיב ויאמר עבד אברהם אנכי. ובכ״י פלארענץ הגי׳ כל מום שיש בך הקדם ואומרהו.
הוציא דייתיקי. עיין לעיל הערה נ״ג.
שכל תנאי. עיין במשנה קדושין ס״א ע״א וע״ש ע״ב וברש״י שם.
שאין מזווגין. ריש סוטה ב׳ ע״א.
הוכיח יישר כמו הולך נכוחו. ורש״י עה״ת כתב הכיח בירר והודיע. וכן כל הוכחה שבמקרא ברור הדבר.
ואדונינו הקדוש. בכ״י פלארענץ נאמר ואני טוביהו ברבי אליעזר. ובכ״י שלפנינו הוסיפו המעתיקים התוארים. ועיין מבוא אות ג׳.
והיה יצחק בן ל״ז שנה כמו שפירשנו למעלה. חיי כ״ג ב׳. וכן איתא בסדר עולם פ״א אבינו יצחק היה כשנעקד על המזבח בן ל״ז שנה בו בפרק נולדה רבקה. אולם הגאון מהרא״ו הגיה בסד״ע שצ״ל בן כ״ו שנה. וז״ל בן כ״ו שנה כצ״ל. ולא כתוספות ביבמות שמביא בשם סד״ע שהיה בן ל״ז שנה כשנעקד. א״א לומר כן דהא אמר שהיה דר בארץ פלשתים כ״ו שנים וא״א לומר שהיה אח״כ שהרי רבקה היתה בת י״ד כשנשאה ובשעת עקידה נולדה ואצ״ל להגיה כאן אלא שנוסחא מוטעת נזדמנה לפניהם כמו שכתוב לפנינו אלא שצ״ל כ״ו שנים עכ״ל.
מצאנו רבקה בת ג׳ שנים כשנשאת ליצחק. וכן תוס׳ יבמות ס״א ע״א הביאו בשם סדר עולם שהיתה בת ג׳ שנים. אולם יש נוסחאות בסדר עולם פ״א בת י״ד שנה. וכן הביא הגי׳ הזאת הגאון הרא״ו ז״ל שם. בהגהות שלו שהבאתי בהערה שלפניה. וכן הביאו חכמי התוס׳ בשם ר׳ שמואל חסיד משפירא שהוכיח שהיתה בת י״ד ע״ש׳. ועיין סוף מס׳ סופרים בת ג׳ שנים ושלשה ימים היתה רבקה כשיצאה מבית אביה.
וכן אמרו רז״ל. נדרים ל״ב ע״א ועי׳ ב״ר פ״ל ופמ״ו ופס״ד ופצ״ה. במ״ר פי״ח. אסתר רבה פ׳ איש יהודי. וחזית פ׳ חכו. פסיקתא רבתי פכ״א אות י״ב. ועיין בהרמב״ם ובהג״מ ה׳ עבודת כוכבים פ״א ה״ג.
ועוד תראה שהרן בן שמונה שנים הוליד את שרה כו׳. עיין סד״ע פ״ב. וסנהדרין ס״ט ע״ב. וברש״י שם. וב״ר סוף פל״ח. וריש פמ״ה. ובמ״כ שם. ועיין סדר הדורות אלף תתקי״ו ואלף תתקנ״ח שהביא הרן היה בן מ״ב שנה בלדתו את שרי.
שהיא שרה כו׳. סנהדרין שם. וס״ע פ״ב.
ואברהם גדול מהרן. שם.
כל מקום שנאמר כו׳ כמו שכתבנו למעלה. לעיל לך י״ז י״ז.
על ימין זה ישמעאל. ב״ר פ״ס. ילקוט רמז ק״ט. ורש״י עה״ת. ע״ש ועי׳ בבאור נתה״ש.
מרוב חציפותו קפץ בראש. זה לא מצאתי במדרש רק רש״י עה״ת כתב רשע היה וקפץ לפני אביו עכ״ל. ואין ספק כי היה לפניהם באיזה מדרש ואולי בילמדנו.
אם מה׳ יצא הדבר. בקרא ליתא למלת ״אם״. ומובא לנכון בכ״י פלארענץ.
מהיכן יצא. ב״ר שם וילקוט שם.
ר׳ ישמעאל ור׳ נחמיה אומרים. צ״ל כמו בכ״י פלארענץ ר׳ יהושע בר נחמיה אמר. וכן בב״ר הגי׳ ר׳ יהושע ב״ר נחמיה אמר מהר המוריה יצא. ורבנן אמרי כו׳.
מיכן אמרו רז״ל מה׳ אשה לאיש. עי׳ מ״ק י״ח ע״ב. מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה׳ אשה לאיש. מן התורה דכתיב ויען לבן ובתואל ויאמרו מה׳ יצא הדבר.
הודה על בשורה טובה. עיין לעיל פסוק כ״ו ובהערה פ״א. ומובא ברש״י עה״ת.
כי הראשונים לשם מתנה היו. עיין לעיל פסוק מ״ז.
ורב מנגיד. קדושין י״ב ע״ב. יבמות נ״ב ע״ב. ובכ״י פלארענץ הגי׳ ורב מלקי.
רבנן אמרי קליות. בב״ר הגי׳ משובשת ויוצא העבד כלי כסף רב הונא אמר קונבי [צ״ל קונכי] רבנן אמרי קליות. צ״ל ומגדנות רבנן אמרי קליות. ועי׳ מעריך ערך קונכי שכתב וז״ל בכ״ף גרסינן בשני ספרים כ״י ולא בבי״ת קונבי. ותמהתי על רש״י והערוך ז״ל שפי׳ בגדים או כלים. דהא כלים ובגדים מפורשים בפסוק. ועוד כי על מה שאמרו רבנן קליות ואגוזים דהיינו מגדנות אמר רב הונא קונכי אלמא אוכל הוא. ונ״ל דגים או בשר מליח כמו לוקניקי עכ״ל. אולם אין צורך לדחוק לפרש קונכי מין מאכל כי מגדנות כולל בעברי כל דבר משובח ומעולה יהיה מה שיהיה (קאסטבארקייט) כמו ולכסף ולזהב ולמגדנות (דה״ב כ״א ג׳) לכן יפה כתב המוספי בל״י ורומי Concha פי׳ שם כללי לכלי מקוער ובפרט אם הוא ארוך וצר עכ״ל ועיין בערוך שהביא מילמדנו מנורה של זהב קונכי של נחושת. וכן חד אמר מנרתא וחד אמר קונכיתא.
שהביא מארץ ישראל. זה ליתא במדרש וגם רש״י הביא בפירושו מגדנות לשון מגדים שהביא עמו מיני פירות של ארץ ישראל.
ימים זו שנה. כתובות נ״ז ע״ב. ורש״י עה״ת.
וכה״א מימים ימימה. בגמרא שם מובא הכתוב ימים תהיה גאלתו.
מיכן שאין משיאין. ב״ר שם. וילקוט רמז ק״ח. ומובא ברש״י עה״ת.
את היתומה. וכ״ה בב״ר. ובילקוט את הקטנה. וברש״י את האשה.
ויאמרו אליה. כן תקנתי וכ״ה בכ״י פלארענץ. ובכ״י שלפנינו כתוב ויאמרו לה.
ר׳ חנינה בריה דרב אדא. בב״ר פס״א הוא בשם ר׳ יצחק.
היו מרמזים בה התלכי. שאמרו לה התלכי בלשון בתמיה. לכן פירושו שהיו מרמזים בה אמרי לא תלך.
זו דבורה. עיין להלן ל״ה ח׳. וגם ברש״י שם שהביא דברי רבי משה הדרשן.
א״ר חייא בפה היו מברכין. בכ״י פלארענץ אמר רבי. ועיין ב״ר שם א״ר אייבו כו׳ לא היו מפרינן אלא בפה. ופי׳ הערוך בערך פרן האחרון מפייסין בפה ולא בלב. והמוספי כתב שם פי׳ בל״י פעל המחזק בדברים ועוזר בפה את חבירו. כלומר שהיו צרי עין ונתנו ברכות לרבקה תחת הנדוניא עכ״ל. והרמב״ן בפי׳ עה״ת על הכתוב בן פורת יוסף הביא לשון המדרש ולא היו מפרינן וכתב שהוא לשון ברכה ושבת ע״ש. ובילקוט רמז ק״ט נרשם בצדו ת״י של מוהר פורנה.
קלא. שלא יהו אומות העולם אומרים. בכ״י פלארענץ הגי׳ שלא יהו אומרים.
קלא. שלא יהו אומות העולם אומרים. בכ״י פלארענץ הגי׳ שלא יהו אומרים.
אמרו רז״ל. ברכות ז׳ ע״א.
א״ר לוי. ב״ר שם וילקוט רמז ק״ט.
שכן דרך הגמלים. הכוונה אף שהיא מגונה לנשים לרכוב על גמלים ולזה אמר שכן דרך הארץ ההיא שהיא מזרחית שהגמלים גדלים שם לרוב ורוכבים אנשים ונשים ואין מכלים. ועי׳ פסחים ג׳ ע״א.
רבנן אמרי. ב״ר שם
א״ר יוחנן. ב״ר וילקוט שם. ובמדרש שם חסר שם האומר. אולם בברכות ס״א ע״א מובא בשם ר׳ יוחנן אחורי ארי ולא אחורי אשה.
הלך להביא את הגר כו׳. ב״ר וילקוט שם.
אין שיחה אלא תפלה. ב״ר וילקוט שם. ברכות כ״ו ע״ב. ע״ז דף ז׳ ע״ב. וכן ת״א לצלאה.
שנא׳ אשפוך לפניו שיחי. כ״ה בגמרא שם. ובמדרש ב״ר וילקוט שם מובא הכתוב ולפני ה׳ ישפוך שיחו (תהלים ק״ב א׳) וכן ערב ובקר וצהרים אשיתה (שם נ״ה י״ח).
ואתרכינת. כ״ה בב״ר וילקוט שם. והוא לשון הת״א. ועיין רש״י עה״ח שכתב וז״ל ותפול השמיטה עצמה לארץ כתרגומו ואתרכינת הטתה עצמה לארץ ולא הגיעה עד הקרקע. כמו הטי נא כדך ארכיני. ויט שמים וארכין. לשון מוטה לארץ ודומה לו כי יפול לא יוטל כלומר אם יטה לארץ לא יגיע עד הקרקע עכ״ל.
ר׳ ברכיה בש״ר חייא. בב״ר פ״ס הוא בש״ר חייא לבד. ובילקוט בלי שם האומר. ובמדרש שו״ט מזמור צ׳ מובא ג״כ כמו שהביא המחבר ר׳ ברכיה בשם ר׳ חייא.
ראתה אותו הדור כענין שנא׳ רוץ דבר אל הנער הלז. בב״ר וילקוט הגי׳ המד״א הנה בעל החלומות הלזה בא (בראשית ל״ז י״ט). ובמדרש שו״ט שם איתא כיון שראתה רבקה אותו ראתה אותו הדור ונכנס בלבה והיא שאומרה לאליעזר מי האיש הלזה הדור כמו הלז (דניאל ח׳ ט״ז) והעיר שם ידידי הרב הגדול מהרא״ם פאדווא נ״י בבאורו אות פ״ח שצ״ל כמו להלז והוא בדניאל שם הבן להלז את המראה.וע״ש ברש״י שכתב וז״ל להלז לשון חשיבות כמו שנקרא דניאל חמודות. וכ״מ שנאמר הלז בעל צורה ומכאן למדנו באגדה יצחק נדמה לאביו בצלם ובדמות שנקרא איש הלז וכן גבי יוסף. וכתבתי זה כי הא״א הגיה הנה בעל החלומות הלזה בא. וטעות הוא בידו ולישנא דהמדרש ב״ר פ״ס אטעיה להרב א״א עכ״ל. ובדפוסים אחרים הציגו המדפיסים במדרש שו״ט כמו שהגיה הא״א הנה בעל החלומות הלזה. ואני אומר כי ישר הוא ונכון להגיה כן כמו שהוא לפנינו בב״ר. וכמו שתראה מפורש במדרש אגדת בראשית פ״מ מנין שהיה נאה יצחק כיוסף כתיב ביוסף ויהי יוסף יפה תואר וגו׳. וכשהלך אצל אחיו מה אמרו הנה בעל החלומות הלזה בא. ונאמר ביצחק מי האיש הלזה מה הלזה האמור ביוסף שהיה נאה אף הלזה האמור ביצחק שהיה נאה ע״כ. וגם בתיב״ע שם מי איש הלזה תרגום מן גברא הדור ויאה. וברש״י עה״ת הביא על הכתוב ותרא את יצחק. ראתה אותו הדור ותוהא מפניו. וזה נשמט מפסוק שלאחריו על מי האיש הלזה.
שתים נתכסו בצעיף. ב״ר פ״ס ופפ״ה. וילקוט רמז ק״ט.
רבקה ותמר. דכתיב ותכס בצעיף (בראשית ל״ח י״ד).
דם בתולים. עי׳ כתובות י׳ ע״א.
א״ר אלעזר. ב״ר סוף פ״ס וילקוט רמז ק״ט.
כל הימים. ב״ר שם. וילקוט שם. ורש״י עה״ת בשם ב״ר. ולזה כוון הת״א וחזא והא תקנין עובדהא כעובדי שרה אמה. וכן ביב״ע וריחמא בגין דחמא עובדהא דתקנן כעובדי אמי. ועיין בב״ר שם חושב ה׳ דברים שהיו בזמן שרה חזרו כשנכנסה רבקה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Lekach Tov on Torah, Vilna 1884
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001922206
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 0e18c18f42d9691e032ee7a2f3fe003381dd7844ceda79f0ac31b43433b58ee1