הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב · בראשית · פרק 7

מיכן אמרו רז״‬ל. עירובין י״‬ח ע״‬ב. ב״‬ר פל״‬ב. ילקוט נח רמז נ״‬ה. ורש״‬י עה״‬ת. וע״‬ע ספרי פ׳‬ בהעלותך סי׳‬ ק״‬ב.

מאותן שלא נעבדה. סנהדרין ק״‬ח ע״‬ב.

ומנין היה יודע א״‬ר חסדא. שם.

ר׳‬ אבהו. שם.

עקם הכתוב. ב״‬ר פל״‬ב. ופסיקתא פסקא פרה צד ל׳‬ ע״‬ב. ושם הגירסא שעקם שתים ושלש תיבות. ועי״‬ש בהערה י״‬ט שהעירותי שצ״‬ל ח׳‬ אותיות. כמו שהוא בפסחים ג׳‬ ע״‬א שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו. שנא׳‬ מן הבהמה וגו׳‬. ופירש״‬י אשר איננה טהורה ולא כתיב הבהמה טמאה. כי אורחיה. הרי שמונה אותיות עקם. כי הטמאה חמש אותיות הן. אשר איננה טהורה י״‬ג אותיות הן ע״‬כ. וכ״‬כ הרשב״‬ם ב״‬ב קכ״‬ג ע״‬א ד״‬ה אפשר.

לכך נאמר ותבחר. מובא ג״‬כ בגמרא פסחים שם.
ו. נאמר בבהמה. עי׳‬ סנהדרין ק״‬ח ע״‬ב.

ארבע עשר מכל מין. ב״‬ר פל״‬ב. ילקוט נח סוף רמז נ״‬ה.

לא שאני צריך. ב״‬ר שם.

בעשור לחודש השני היה הדבור הזה. עי׳‬ פדר״‬א פכ״‬ג בעשרה במרחשון נכנסו כל הבהמות אל התבה.

ומה היו אלו שבעת הימים. סנהדרין ק״‬ח ע״‬ב. אדר״‬נ פל״‬ב. עי׳‬ היטב בירושלמי מ״‬ק פ״‬ג ה״‬ה תוספתא סוטה פ״‬י.

ללמדך. שם.

ד״‬א. שם.

ד״‬א ששינה הקדוש ברוך הוא. שם. ועיין תוספתא שם.

עד שראו שהיו המים כו׳‬. ב״‬ר פל״‬ב אר״‬י נח מחוסר אמנה היה כו׳‬.

עוד שינה הכתוב. עיין לעיל הערה ה׳‬.

ואת הגמל. וכן בכ״‬י פלארענץ ובקרא את הגמל בלא וי״‬ו.

אשר נקבעו להם. ב״‬ר פל״‬ב. וע״‬ע תוספתא סוטה שם.

והוא מרחשון. עיין ר״‬ה י״‬א ע״‬ב. וס״‬ל כרבי אלעזר. ועיין גם בסדר עולם רבה פ״‬ד ר״‬א אומר זה מרחשון. חכמים כדברי ר״‬א למבול. וכן בגמרא שם ת״‬ר חכמי ישראל מונין למבול כר׳‬ אלעזר.

לכך נקרא מרחשון ירח בול כי בו ירד המבול חסר מ״‬ם. עיין תנחומא נח ומובא בילקוט מלכים רמז קפ״‬ד ד״‬א בירח בול ירח מבול שנחסרו מ׳‬ יום כנגד מ׳‬ יום של מבול.

ללמדנו כי שנה תמימה היה בתיבה. עיין עדיות פ״‬ב מ״‬י משפט דור המבול שנים עשר חודש. והחשבון עיין בסדר עולם רבה פ״‬ד שהיא עם י״‬א יום ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה ע״‬ש:

א״‬ר יוחנן לפי שהם קלקלו את הצורה. ב״‬ר פל״‬ב על הכתוב כי לימים עוד שבעה. ושם איתא ריב״‬ז.

קלקלו את הצורה. עיין וי״‬ר פכ״‬ג כל מ׳‬ יום עוסק הקדוש ברוך הוא בצורת הולד ולסוף ארבעים יום היא הולכת ומקלקלת עם אחר כו׳‬ מי מפסיד הקדוש ברוך הוא שמאבד סימניו עכ״‬ל. וזהו קלקול הצורה.

א״‬ר יוחנן. ב״‬ר פל״‬ב. וילקוט רמז נ״‬ו. ושם חסרים המלות בעצומו של יום.

המה עיקר. ב״‬ר פל״‬ב. וילקוט רמז נ״‬ו.

ר׳‬ אלעזר בש״‬ר אסי. ב״‬ר שם. וילקוט שם בלי שם האומר.

לסרוחים ולמחוסרי אברים. פי׳‬ מלשון וסרח העודף שיש להם אבר יתר או אבר גדול מחבירו. ובילקוט שם לסרוסים והגי׳‬ הזאת יותר נכונה שסריס וזקן פסולין לב״‬נ.

מעצמם באו. זבחים קט״‬ז ע״‬א וב״‬ר פל״‬ב פדר״‬א פכ״‬ג.

מפני הרשעים. ב״‬ר שם. ותנחומא נח.

כיון שרבו המים י״‬א אמה. עיין סדר עולם רבה פ״‬ד כמה היתה גבוה מן הארץ ד׳‬ אמות. וכמה היתה משוקעת בתוך המים י״‬א אמה. ועיין רש״‬י בראשית ח׳‬ ד׳‬ וברמב״‬ן שם.

אלו ט״‬ו אמה כו׳‬. עיין יומא מ״‬ו ע״‬א. וב״‬ר סוף פל״‬ב.

ולא דגים שבים. קדושין י״‬ג ע״‬א. סנהדרין ק״‬ח ע״‬ב וב״‬ר פל״‬ב.

כי אמרו חז״‬ל. סנהדרין ק״‬ח ע״‬ב.

אך לשון צער. בב״‬ר סוף פל״‬ב. הגי׳‬ אך מיעוט. והיא הגי׳‬ הנכונה וכן תראה בל״‬ב מדות דרבי אליעזר מדה ב׳‬ אך למעט כיצד דכתיב וישאר אך נח. מת״‬ל אך. מלמד שאף נח הי׳‬ בתבה גונת דם מפני הצינה.

שהיה גונח דם מפני הצינה. ב״‬ר שם ותנחומא נח. ול״‬ב מדות שם ורש״‬י עה״‬ת. ומובא בערוך ערך גנת בשם הב״‬ר. ופי׳‬ מוציא קול כעין שועל ומשליך דם. עכ״‬ל. ובתנחומא ורש״‬י שהי׳‬ גונח וכוהה. יותר נכון לגרוס וכיחה ופי׳‬ רוקק.