הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב · שמות · פרק 21

ר״ע אומר. מכילתא וילקוט רמז שמ״א ובמשנה ריש סנהדרין.

יומת בידי שמים. מכילתא וילקוט.

היינו דתנן. סנהדרין ט״ו ע״א.

כדי לפוטרו. עד סוף הפסוק הוא במכילתא וילקוט.

למדנו אפילו הקטנים. מכילתא פי״א, ילקוט רמז שמ״א ורש״י עה״ת.

אפילו בנו של עצמו. המאמר משובש וכן היה כן במכילתא לפני בעל הילקוט וז״ל: אין לי אלא בנו ובתו של אחר, בנו ובתו של עצמו מנין ת״ל כמשפט הזה יעשה לו, ונרשם בצדו שצ״ל ת״ל או בן יגח או בת יגח, ואח״כ צ״ל כמשפט הזה יעשה לו, אין לי אלא ישראל גרים מנין ת״ל כמשפט הזה יעשה לו. ונמצא לנכון במכילתא לפנינו. ובמכילתא סיים ת״ל או בן יגח או בת יגח מכל מקום.

עבד ואמה כנעני. עד סוף הפסוק הוא במכילתא וילקוט ועי׳ רש״י עה״ת.

תנן התם. ריש ב״ק במשנה.

אין לי אלא פותח. עד סוף הכתוב מכילתא שם וילקוט שם. ועיין ב״ק ט׳ ע״ב, נ׳ ע״א, ל״א ע״א, נ״ב ע״א ונ״ד ע״א. וברש״י עה״ת.

מכל מקום. מכילתא. ועיין במאיר עין שכתב בעל ז״ר נדחק לפרש דאדלעיל קאי פירוש בין שנפל לפניו או לאחריו בין כרה ולא כסה ובין פתח ולא כסה, אבל האמת נראה לדעתי דהאי סתמא כר׳ יונתן דלעיל ריש פ״ו ופי׳ מכל מקום בין איש ובין אשה.

לרבות שוה כסף, ב״ק דף ז׳ ע״א.

לניזק מגיד הכתוב. מכילתא.

וכן מפורש בתלמוד. ב״ק דף י׳ ע״ב.

מלמד. ב״ק שם.

מטפלין בבהמה. בגמ׳ וכן בכ״י פלארענץ מטפלין בנבילה.

פתח הכתוב. ב״ק. ע״ב.

ואמרו רבותינו. ב״ק שם.

על כל חית השדה. וכן הוא בכ״י פ״ב ובכ״י פלארענץ. ובקרא כתיב חית הארץ.

ובכלל נגיפה. מכילתא פי״ב, ילקוט רמז שמ״א ועיין רש״י עה״ת.

להוציא של נכרי. מכילתא וע׳ ריש ב״ק.

אר״ע. כ״ה גם גי׳ הילקוט אבל במכילתא הגי׳ רבי אומר.

מיכן אמרו. מכילתא וילקוט שם. ולפנינו הגי׳ מכאן אמרו שור שוה מנה שנגח שור שוה מנה או שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים, נוטל חציו, שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים, נוטל כולו, שוה מאתים שנגח שור שוה מנה נוטל רבעו.

ר״ע אומר. עי׳ משנה ב״ק ל״ד ע״א, והגאון בעל איפת צדק הגיה במכילתא ר׳ יהודה עפ״י המשנה וגם בילקוט הגי׳ כמו שהביא רבינו.

ואעפ״כ. הוספת רבינו.

בא הכתוב לחלק. מכילתא ועי׳ לעיל פסוק ל״ד.

לפי שהיו הפרשיות שלמעלה נדרשות בסמוכין. כתיב בהן ווי״ן וכי ששה, וכן בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ. הגי׳ כתיב בהם וכי וכי ששה, וכאן ישאל השואל הלוא תשעה וכי הם. וכי ימכור (כא ז) וכי יזיד (יד) וכי יריבן (יח) וכי יכה (כ) וכי ינצו (כב) וכי יכה (כו) וכי יגח (כח) וכי יפתח (לג) וכי יגף (לה) ולדעתי יש לתקן כתיב בהן ווי״ן וכי ו׳ ר״ל וכי בוי״ו והמעתיק הציג במקום אות ו׳ מלת ששה כי חשב שכוונת רבינו על מספר ששה.

הוצרכה פרשה זו. עיין במכילתא שם וילקוט רמז שמ״ב.

אם הטובח חייב. מכילתא.

ד״א. שם.

א״ר מאיר. מכילתא וילקוט וב״ק דף ע״ט ע״ב ורש״י עה״ת.

ריב״ז. שם.

ר״ע אומר. מכילתא שם ועי׳ רש״י עה״ת, ועיין ב״ק ס״ז ע״ב: