הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב · בראשית · פרק 46

א״‬ר יהושע בן לוי. ב״‬ר פצ״‬ד. וילקוט רמז קנ״‬ב.

בתחלה שואלין בשלום התלמיד כו׳‬. כן יעקב דבר תחלה עם יצחק אביו. שדעתו יוחר קרובה לו.

ר׳‬ יוחנן אמר. עי׳‬ ב״‬ר וילקוט שם. ותמצא גם דברי רשב״‬ל.

בר קפרא אמר. בב״‬ר וילקוט הגי׳‬ בר קפרא ור׳‬ יוסי בר פטרוס. ורבינו לא הביא את דברי ר׳‬ יוסי.

ד״‬א אביו יצחק. בב״‬ר וילקוט שם הם דברי ר׳‬ יודן.

ורבנא טוביהו ב״‬ר אליעזר. בכ״‬י פלארענץ ואני טוביהו ברבי אליעזר זצ״‬ל. ועיין במבוא.

והי׳‬ יצחק חי. עיין לעיל וישב ל״‬ז ב׳‬.

לשון חבה לשון זירוז. ספרא ריש ויקרא סוף פ״‬א משה משה. אברהם אברהם יעקב יעקב שמואל שמואל לשון חבה לשון זירוז.

לפיכך ויזבח זבחים. עיין ברמב״‬ן שכתב ענין הזבחים לאלהי אביו יצחק. מפני מורא ממדה״‬ד ע״‬ש.

לפיכך רבנא טוביהו אמר. בכ״‬י פלארענץ לפיכך אני טוביהו אומר.

כי בודאי דאג יעקב אבינו. עיין פדר״‬א ריש פל״‬ט היה מהרהר בלבו ואמר איך אעזוב ארץ אבותי כו׳‬ א״‬ל הקדוש ברוך הוא יעקב אל תירא אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה.
יא. זו עצימת העינים. עיין בערוך ערך אמץ א׳‬. ולפי גי׳‬ הספרים דתנן בשבת קנ״‬א ע״‬ב מאמצין יהיה הגי׳‬ הנכונה כאן עמיצת עינים אך בשבת ע״‬ז ע״‬ב אבעיא להו מאמצין תנן או מעמצין תנן ואר״‬ת ב״‬מ אר״‬י עוצם עיניו וגו׳‬ הרי שמעמצין היינו מעצמין ושפיר נוכל לגרוס כאן עצימת עינים.

א״‬ר יהודה בר אלעאי. ב״‬ר וילקוט שם.

ובני בנות אינם כבנים. כ״‬ה הגי׳‬ בב״‬ר. אולם בכ״‬י פלארענץ. ובילקוט שם הגי׳‬ בני בנות אינם כבנות. ועיין ביפ״‬ת. ועיין בגמרא יבמות ס״‬ב ע״‬ב.

אלא עם יעקב הרי ל״‬ג. עיין הראב״‬ע פסוק כ״‬ג שכתב כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש. והם שלשים ושתים כו׳‬ והנכון בעיני שיעקב בתשבון וממנו יתל כאילו אמר כל נפש בניו ובנותיו עם נפשו שלשים ושלש ע״‬כ.

וי״‬א כי יוכבד בת לוי. ב״‬ב קכ״‬ג ע״‬א. ב״‬ר שם. ורש״‬י עה״‬ת. ועי׳‬ הראב״‬ע שם ורמב״‬ן. ועיין פסיקתא פסקא ויהי בשלח צד פ״‬ו ע״‬ב ובהערה קכ״‬ג.

מיכן אמרו רז״‬ל. פסחים קי״‬ב ע״‬א ועי׳‬ מסכת ד״‬א פ״‬ה.

לאורות. דרש להורות כמו לאורות אורות בגימטריא תרי״‬ג.

מלמד שהיה ליוסף בית הוראה. בב״‬ר פצ״‬ה להתקין לו בית ועד שיהא מורה בו דברי תורה. ודרש להורות לשון הוראה ולימוד ובילקוט הגי בית תלמוד. וכן בתנחומא ויגש להתקין לו בית תלמוד שיהא מורה שם הוראה. וכן רש״‬י עה״‬ת הביא ומדרש אגדה להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה.

והוא שאמרו. ב״‬ר פצ״‬ה ותנחומא שם. וכן מובא ברש״‬י בראשית מ״‬ה כ״‬ז סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה.

מתרגם לפנאה קדמוהי. כן תרגם אונקלוס. וגם רש״‬י עה״‬ת הביא להורות לפניו כתרגומו לפנות לו מקום ולהורות היאך יתיישב בה.

הוא בעצמו. עיין מכילתא פ׳‬ בשלח. והובא ברש״‬י עה״‬ת הוא עצמו אסר את הסוסים למרכבה להזדרז לכבוד אביו.

מה עוד. עייו רש״‬י עה״‬ת לשון רבוי הוא.

כלומר אם אפילו אני מת בפעם הזאת איני חושש. עיין תנחומא ויגש. על הכתוב ואת יהודה שלח. למה אמר אמותה הפעם. אמר שבאו בני ואמרו לי יוסף מת הייתי אומר שאני מת שתי פעמים. עכשיו שראיתי אותך חי. מבושר אני שאיני מת אלא עכשיו בלבד לכך אמר אמותה הפעם. ולזה הדרש כוון גם רש״‬י בפירושו עה״‬ת: