הקדים פ"א לעי"ן. כן הוא בכל הא"ב שבספר קינות חוץ מא"ב ראשון. והא דלא הקדים הפ' לע' גם בא"ב ראשון. הוא משום דבד"ת מיהת אפי' בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה בעלי אמנה. כדאיתא בפרק כל כתבי. להכי באלפ"א ביתא חדא מיהת לא הקדים פ' לע' והיה זה בראשונה. שתחילה ראוי לכתוב מה שהוא כסדר כל התורה:
קריאה במקור
עץ יוסף על איכה רבה · Parasha 2 · פסקה 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מה שלא ראו בעיניהם. וא"ת א"כ לא היה לו לכתוב עי"ן כלל. ויש לומר כי לא היו מכוונים להעיד שקר. אלא שהיו סומכין על אומדן דעתא. או קול המון העם. ואומרים בפיהם שהיו בטוחים שגם בעיניהם יראו הדבר כמאמרם. ומ"מ נענשו שאין להקדים המאמר עד ראות הדבר בעין ממש [יפ"ע]:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, with Etz Yosef, Warsaw, 1867
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987082&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 35bf5a3439adfcca3b56d99556585627f0589b7bbf57a62cfb863cfb08027ff2