בחורבן ראשון. פי' הא דכתיב מקללי רעב היינו בחורבן ראשון שהיו מתים מריח עוכבנים. והיינו מין פירות שריחם נודף מאד ומביאין אותן חוץ לחומה וע"י שריחן נודף היה הריח נכנס לתוך נפוחי הרעב וכריסן נבקעת. והיינו דכתיב שהם יזובו מדוקרים מתנובות שדי. שכריסן זב מבקיעת כריסן ע"י ריח תנובות שדי. ואפשר דעוכבנין היינו עכביות דס"פ המביא כדי יין וכוא מין ירקות מרין שממתקין אותן ברותחין ע"י האור והיו מרתיחין אותן בענין שריחן נודף:
קריאה במקור
עץ יוסף על איכה רבה · Parasha 4 · פסקה 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אבל בחורבן האחרון לא היו עושין כן אלא מביאין גדיים כו'. הילכך לא מיירי האי קרא בזה כיון דמתנובות שדי כתיב:
לקיים מ"ש שהם יזובו. ר"ל בחורבן ראשון נתקיים זה מ"ש שהם יזובו כו'. ואע"פ שכריסן היתה נבקעת. ובקרא כתיב מדוקרים כל כרס בקוע נקרא מדוקר:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, with Etz Yosef, Warsaw, 1867
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987082&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 35bf5a3439adfcca3b56d99556585627f0589b7bbf57a62cfb863cfb08027ff2