עץ יוסף על איכה רבה · Parasha 5 · פסקה 20

אמר ר' יהושע בר אבין ד' דברים כו'. והא דלא נקט קציפה כמו ריב"ל אפשר משום דס"ל דהיינו געילה [יפ"ע]:

והושב על ידי משה כו'. והושב ע"י ישעיה. קשה איך לא ראה ירמיהו מה שקדם ונאמר ע"י משה וישעיה שלא מאסם וגעלם. ולא עזבם ושכחם. וי"ל שירמיה לא אמר כן רק ע"ד קינה ובכי מה שנראה בעיני ההמון. וה"ק המדרש ד' דברים אמר ירמיה שנראה כאילו מיאש את הגאולה. אבל באמת כבר הושב והובטחו שלא יהיה כן והוא לא אמר אלא דרך קינה:

דכתיב גם אלה תשכחנה. יש מגיהים וכתיב לא יקרא לך עוד עזובה. ואין צורך דמדכתיב הכא על כפים חקותיך שמעינן שפיר שלא נעזבה כיון שהיא חקוקה בכפים [יפ"ע]:

מאיסה הושב על ידי עצמו. ולא אמר על ידי משה. שע"י עצמו היא יותר הוכחה שלא אמר כן לגמרי רק לקינה ועיין עוד בענף:

וקציפה הושב כו'. והא הלא אמר ריב"ל מה שהושב על עזיבה ושכיחה כיון שכבר מפורש ברבי יהושע בר אבין ואינו חולק עליו בזה:

אמרה כנסת ישראל כו'. הכוונה דכנסת ישראל אומרת שלך היא. ר"ל שאתה תתחיל עמנו לעורר לבבנו לתשובה. ואחר כך ונשובה. אבל הקב"ה אומר שלכם היא. ר"ל שאתם צריכים להתחיל בתשובה. ואז נעשה פשר דבר שישראל מתחילין כחודו של מחט והקב"ה פותח לבם כפתחה של אולם. וזה שאמר שלך היא שנאמר שובנו אלהי ישענו. ר"ל בבנין הקל ולא אמר השיבנו אלהי ישענו בבנין הנוסף כמו בכל מקום אלא שפי' שהוא שם דבר כלומר השבה שלנו תלוי בך שאין בנו כח להתחיל אלא כחודו של מחט. ואתה תושיע לנו ותפתח לבבנו כפתחו של אולם ותתן לנו לב בשר: