שלא היו רחיים בבבל. שבבל היא בירודו של עולם ואין שם אבנים. ועיין ריש שהש"ר ובמדב"ר פ' י"ד. והיו שולחין תבואותיהם לטחון לארץ אחרת. או דכו אותם במדוכה של נחשת. ומפני שאפשר שהיו להם רחים שהביאום מארץ אחרת מתחלה בעגלות או כתפים להכי מייתי מוהורדתי בריחים כלם. דמשמע שכל הרחים שבבבל הורדו ע"י ישראל:
קריאה במקור
עץ יוסף על איכה רבה · Parasha 5 · פסקה 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ברחים. כתיב ע' מנחת שי:
לשון נקיה הוא. שלהושיבם בקלון נשאום. וקרי ליה טחון בלשון נקיה (יפ"ע). או פי' שהיו מכריחים אותו לבא על נשותיהן כדי שיולידו בנים נאים כמותן:
ויהי טוחן כו'. ודרשו חז"ל בפ"ק דסוטה שהביאו הפלשתים נשותיהם לשמשון כדי שיתעברו ממנו:
חרוזים. פי' דבר המתוקן בסדר. מלשון צוארך בחרוזים שהן מרגליות סמוכות בסדר. ומענין זה שיר חרוזי. ור"ל שתלום בשוכה אחת שהיו ענפים רבים יוצאים מצדיה שיוכלו לחרוז בהן כל כך תינוקות:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, with Etz Yosef, Warsaw, 1867
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987082&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 35bf5a3439adfcca3b56d99556585627f0589b7bbf57a62cfb863cfb08027ff2