ספרי דברים · פסקה 71

(טו) רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת, במה הכתוב מדבר אם בבשר תאוה כבר אמור ואם באכילת קדשים כבר אמור הא אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשים שיפדו יכול יפדו על מום עובר תלמוד לומר רק.

תזבח ואכלת ולא גיזה,

בשר ולא חלב,

יכול יהו אסורים לאחר זביחה תלמוד לומר כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך,

יכול אם קדם מום קבוע להקדישם ונפדו יהו אסורים תלמוד לומר רק.

מנין שאין נשחטים אלא על מום קבוע אמרת קל וחומר הוא ומה בכור שאין נוהג בכל הוולדות ויוצא לחולין שלא בפידיון אין נשחט אלא על מום קבוע קדשים שהם נוהגים בכל הוולדות ואין יוצאים לחולין אלא בפידיון אינו דין שלא יהו נשחטים אלא על מום קבוע לא אם אמרת בבכור שכן קדושתו מרחם וקדושה חלה עליו על בעל מום קבוע תאמר בקדשים שאין קדושתם מרחם ואין קדושה חלה עליהם על בעל מום קבוע תלמוד לומר אשר נתן לך בכל שעריך, שעריך שעריך לגזירה שוה מה (דברים טו כב) שעריך האמור להלן אין נשחט אלא על מום קבוע אף שעריך האמור כאן אין נשחט אלא על מום קבוע.

טמא יאכל, אין לי אלא טמא טהור מנין תלמוד לומר (שם יב כב) יחדו יאכלנו מגיד ששניהם אוכלים מתוך קערה אחת

יכול אף תרומה נאכלת מתוך קערה אחת תלמוד לומר יחדו יאכלנו, זה נאכל מתוך קערה אחת ואין תרומה נאכלת מתוך קערה אחת,

יכול יהו חייבים במתנות תלמוד לומר כצבי,

אוציאו מכלל מתנות ולא אוציאו מכלל חזה ושוק תלמוד לומר וכאיל,

או מה הצבי כלו מותר יכול אף זה כולו מותר תלמוד לומר רק,

רבי שמעון אומר יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי הקדשים לקדשים קלים בזמן שהם תמימים כך נתנה תורה מחיצה בין קדשי הקדשים לקדשים קלים בזמן שהם בעלי מומים תלמוד לומר כצבי וכאיל, מגיד הכתוב שכשם שלא נתנה תורה מחיצה בין צבי ואיל כך לא נתנה תורה מחיצה בין קדשי הקדשים לקדשים קלים בזמן שהם בעלי מומים.

(טז) רק הדם לא תאכלו, רבי יהודה אומר יכול יהיו חייבים על דמם שני לאוים כדם מוקדשים תלמוד לומר רק הדם לא תאכלו, לאו אחד יש בו ואין בו שני לאוין.

על הארץ תשפכנו, ולא לתוך ימים ולא לתוך נהרות ולא לתוך כלים. כמים ולא לתוך מים עצמם, כמים מה מים מותרים בהניה אף דם מותר בהניה מה מים מכשירים את הזרעים אף דם מכשיר את הזרעים, מה מים פטורים מלכסות אף דם פטור מלכסות סליק פיסקא