ספרי דברים · פסקה 308

(ה) שחת לו לא בניו מומם, אף על פי שהם מליאים מומים קרויים בנים דברי רבי מאיר שנאמר בניו מומם רבי יהודה אומר אין בהם מומים שנאמר לא בניו מומם וכן הוא אומר (ישעיה א ד) זרע מרעים בנים משחיתים אם כשמשחיתים קרויים בנים אילו לא היו משחיתים על אחת כמה וכמה. כיוצא בו (ירמיה ד כב) חכמים המה להרע, והלא דברים קל וחומר ומה כשהם מרעים קרויים חכמים אילו היו מטיבים על אחת כמה וכמה. כיוצא בו (שם) בנים סכלים המה ומה כשהם סכלים קרויים בנים אילו היו נבונים על אחת כמה וכמה. כיוצא בו (יחזקאל לג לא) ויבאו אליך כמבוא עם וישבו לפניך עמי ושמעו את דבריך, יכול שומעים ועושים תלמוד לומר (שם) ואותם לא יעשו והלא דברים קל וחומר ומה כשהם שומעים ואינם עושים קרויים עמי אילו שומעים ועושים על אחת כמה וכמה.

משום אבה הדורס אמרו שחתו ישראל בכל לאוים שבתורה וכל כך למה שלא ליתן פתחון פה לרשעים לומר כל זמן שאנחנו חוטאים לפניו אנו מצטערים לפניו למה הדבר דומה לאחד שיצא ליצלב ואביו בוכה עליו ואמו מתחבטת לפניו זה אומר אוי לי וזה אומר אוי לי אבל אין זה הווה אלא על אותו שיצא ליצלב וכן הוא אומר (ישעיה ג ט) אוי לנפשם כי גמלו להם רעה.

דור עקש ופתלתול, אמר להם משה לישראל עקמנים אתם פתלתנים אתם ואין אתם הולכים אלא לאור למה הדבר דומה לאחד שהיה בידו מקל מעוקם ונתנו לאומן לתקנו מתקנו באור ואם לאו מכוונו במעגילה ואם לאו מפסלו במעצד ומשליכו לאור וכן הוא אומר (יחזקאל כא לו) ונתתיך ביד אנשים בוערים חרשי משחית.

דבר אחר אמר להם משה לישראל במדה שמדדתם בה מדדתי לכם וכן הוא אומר (ש"ב כב כז) עם נבר תתבר ועם עקש תתפל, דור עקש ופתלתל סליק פיסקא