קריאה במקור

מתנות כהונה על שמות רבה · פרק 1 · פסקה 17

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

שהכל עזבוה. פירש רש"י בפ"ק דסוטה שמתחלה היתה חולנית כדלקמן ובחורי ישראל עזבוה מלישא אותה:

אשתו. של כלב היתה וע' שוב כל הענין בפ"ק דסוטה:

נעשה לה כאב גרסינן. ופי' שטרח ברפואות כאב לבתו:

[שתקע גרסינן. לחברותה גרסינן]:

ולכך כתיב כו'. כלומר והיא היא עזובה הנזכרת בראש הענין:

שאילולי כלב. כדאיתא לקמן בפ' שלח שחגר חרבו כננד המרגלים ואמר או אהרוג או אהרג אם לא תקחו מפרי הארץ:

[שרימם הקב"ה גרסינן. השאילו לי גרסינן]:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 795e4dad153047faf4defa53cca16b3879e7f46168c5537d60adde6e1b99309b