פירוש מהרז״ו על רות רבה · Parasha 1 · פסקה 4

עשרה רעבון. ב"ר פרשה כ"ה סי' ג' ופרשה ס"ד סי' ב':

ואחד בימי אליהו. כאן הוחלפו המאמרים גם חסר וכצ"ל ואחד בימי דוד שנאמר מ"ב כ"א ויהי רעב בימי דוד ג' שנים ואחד בימי אליהו שנאמר חי ה' אשר עמדתי לפניו אם יהיו השנים האלה טל ומטר ואחד בימי אלישע שנאמר ויהי רעב גדול בשומרון וכ"ה שם ושם בב"ר גם אל שפוט השופטים מקומו שם ושם קודם דוד אלא כאן שהוא מקומו חושבו לבסוף כדרך המדרש שהדבר העקרי דורשו בסוף. אלא דמ"ש ואחד שמתגלגל ובא דהיינו לעתיד לבא חושבו בעשירי:

ראוי לבא בימי שאול. שהרי בחטא שאול בא הרעב כמ"ש ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים וגו':

כולם לא באו. כ"ה גם בב"ר פרשה ס"ד שם ותיבת כולם יתפרש בדוחק על כל הג' שנים ועי' ב"ר פרשה כ"ה שם גירסא אחרת:

מביא יתד ותוקעה. חסר וצ"ל ותולה עצמו בה ואח"כ ותולה קופתו כ"ה בב"ר שם ושם כך כאן שקל כח בני הדור שיכולים לשאת:

שנים באו בימי אדם הראשון. צ"ל בימי אברהם ועי' מ"כ בב"ר פרשה כ"ה:

מ"ב היו ונעשו מ"א. צ"ע מנין לו:

לא יצא ישראל חו"ל. ואבימלך יצא לפיכך נענש ב"ר שם:

בשעת הדבר. כמ"ש ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר וכמ"ש חבי כמעט רגע עד יעבור זעם. בשעת מלחמה כמ"ש ויקרא כ"ו כ"ה והבאתי עליכם חרב ונאספתם אל עריכם וכמ"ש בירמיה ח' י"ד האספו ונבואה אל ערי המבצר:

ובשעת רעבון פזר. כמ"ש מלכים ב' ח' שאמר אלישע לשונמית וגורי באשר תגורי כי קרא ה' לרעב וגו' ותגר בארץ פלשתי שבע שנים:

שהפיל לבן. שאם היה איש קטן כאחד העם לא היה נענש אלא על שהיה איש גדול תלו בטחונם בו: