קוהלת רבה · Parasha 10 · פרק 16

אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר, כְּתִיב (מלכים א ג, טז): אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת, מִי הָיוּ רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר רוּחוֹת הָיוּ, וְרַבָּנָן אָמְרֵי יְבָמוֹת הָיוּ. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר זוֹנוֹת מַמָּשׁ הָיוּ, וְהוֹצִיא דִינָן בְּלֹא עֵדִים וְהַתְרָאָה. (מלכים א ג, יז): וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת בִּי אֲדֹנִי וגו' וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי. וַיָּמָת בֶּן הָאִשָּׁה הַזֹּאת, דְּאִיתְמָרַטַת עֲלוֹי, וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וגו' וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי וגו' וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה. לֹא כִי. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ זֹאת אֹמֶרֶת, רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא וְרַבִּי בֵּיבַי וּמְטוֹ בָּהּ מִשְׁמֵיהּ דְּרַבִּי פְּדָת סֵדֶר הַדִּין כָּךְ הוּא, הַדַּיָּן יוֹשֵׁב, וְהַנִּדּוֹנִין עוֹמְדִין, וְהַסַּרְסוּר מַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם. הַתּוֹבֵעַ תּוֹבֵע, וְהַנִּתְבָּע מֵשִׁיב, וְהַדַּיָּן מַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶן. אָמַר רַבִּי סִימוֹן מִכָּאן שֶׁצָּרִיךְ הַדַּיָּן לִשְׁנוֹת טַעֲנוֹתֵיהֶם מִן הָדֵין קְרָיָיה, זֹאת אֹמֶרֶת זֶה בְּנִי הַחַי וְזֹאת אֹמֶרֶת וגו' וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ קְחוּ לִי חָרֶב וגו' וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי וגו' וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי וגו'. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַבִּי אִלְעָאי אִלּוּ הָיִיתִי שָׁם, פּוֹקְרִין הָיִיתִי כּוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר קְחוּ לִי חָרֶב, אִלּוּלֵי שֶׁנִּתְמַלֵּאת עָלָיו רַחֲמִים כְּבָר נֶהֱרַג, וְעַל אוֹתָהּ שָׁעָה הוּא אוֹמֵר: אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר. אוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל אַנְפִּילוֹגִיס בְּחָכְמָתוֹ, אָמַר, כְּלוּם בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם זֶה שְׁתֵּי עֵינַיִם, שְׁתֵּי אָזְנַיִם, שְׁתֵּי רַגְלַיִם, שְׁתֵּי יָדַיִם, אֶלָּא צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעָתִיד דִּין זֶה לִהְיוֹת, לֹא עָשָׂה, אֶלָּא אָמַר: תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ. עַל אוֹתָהּ שָׁעָה אוֹמֵר: אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ, בְּעִתּוֹ שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, וְלֹא בַשְּׁתִי, בִּגְבוּרָתוֹ וְלֹא בִּתְשִׁישׁוֹ, וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: הִיא אִמּוֹ וַדַּאי. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת צוֹוַחַת מִדַּת הַדִּין, בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שֵׁם, וּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל, וּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה. בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שֵׁם מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לח, כו): וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: מִמֶּנִּי הָיוּ כָּל הַדְּבָרִים. בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יב, ג): הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וגו' וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֵד ה' בָּכֶם וְעֵד מְשִׁיחוֹ, וַיֹּאמְרוּ עֵד אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וַיֹּאמֶר עֵד, מִי אָמַר עֵד, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת, אַתֶּם מְעִידִים עַל הַגָּלוּי וַאֲנִי אָעִיד עַל הַנִּסְתָּרִים. בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ג, כז): וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד וגו', וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת: הִיא אִמּוֹ, וַדַּאי. דָּבָר אַחֵר, אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר, אֵלּוּ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים, אֵלּוּ מַלְכֵי יְהוּדָה. וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ, אֵלּוּ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ, אֵלּוּ מַלְכֵי יְהוּדָה.