קוהלת רבה · Parasha 10 · פרק 4

אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח. כִּי בָּאתָה לְךָ מֶמְשָׁלָה אַל תַּנַּח מִדַּת עִנְוְתָנוּתְךָ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַמֵּנִיחַ עִנְוְתָנוּתוֹ גּוֹרֵם מִיתָה לְעוֹלָמוֹ וְחַטָּאת לְדוֹרוֹ, וּמִמִּי אַתְּ לָמֵד מִזְּכַרְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כד, כ): וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת זְכַרְיָה וגו' וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם, וְכִי מֵעַל רָאשֵׁי הָעָם הָיָה הוֹלֵךְ, אֶלָּא שֶׁרָאָה עַצְמוֹ גָּדוֹל מִכָּל הָעָם, חֲתַן הַמֶּלֶךְ, וְכֹהֵן, וְנָבִיא, וְדַיָּן, הִתְחִיל מְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְאוֹמֵר לָהֶם (דברי הימים ב כד, כ): לָמָּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת מִצְוֹת ה' וְלֹא תַצְלִיחוּ וגו', מִיָּד (דברי הימים ב כד, כא): וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו וַיִּרְגְּמוּ אוֹתוֹ אֶבֶן בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ. רַבִּי יוּדָן שָׁאַל אֶת רַבִּי אַחָא הֵיכָן הָרְגוּ אֶת זְכַרְיָה בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל אוֹ בְּעֶזְרַת נָשִׁים, אָמַר לוֹ לֹא בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וְלֹא בְּעֶזְרַת נָשִׁים אֶלָּא בְּעֶזְרַת כֹּהֲנִים, וְלֹא נָהֲגוּ בְּדָמוֹ לֹא כְדַם צְבִי וְלֹא כְדַם אַיָּל, כְּתִיב בְּדַם אַיָּל וּצְבִי שֶׁנִּשְׁפַּךְ דָּמוֹ (ויקרא יז, יג): וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר, אֲבָל צַדִּיק זֶה לֹא נָהֲגוּ בְּדָמוֹ לֹא כְדַם צְבִי וְלֹא כְדַם אַיָּל. וְכָל כָּךְ לָמָּה (יחזקאל כד, ח): לְהַעֲלוֹת חֵמָה וְלִנְקֹם נָקָם. אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁעָלָה נְבוּזַרְאֲדָן לְהַחֲרִיב אֶת יְרוּשָׁלַיִם, רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַדָּם וְהִתְחִיל תּוֹסֵס, אֲמַר לֵיהּ הָא עָנְתָה דְתִיגְבֵי דַיָיתִיקֵי דִידָךְ, אֲמַר לְהוֹן אִמְרוּ לִי מַה טִּיבוֹ שֶׁל דָּם זֶה, אָמְרוּ לוֹ זֶה דַּם פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׂים שֶׁהָיִינוּ מַקְרִיבִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִיָּד הֵבִיא פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׂים וְשָׁחַט עָלָיו הַרְבֵּה וְלֹא עָמַד. אֲמַר לְהוֹן אִי אַמְרִיתּוּ לִי מוּטָב, וְאִי לָא אֲנָא מְסָרֵיקְנָא לְבִישְׂרָא דְהַנָּךְ אֵינָשֵׁי בְּמַסְרֵיקִין דְּפַרְזְלָא, וְלֹא אָמְרוּ, וְהַשְׁתָּא דַּאֲמַר לְהוּ לֵית הָכֵי, אָמְרוּ לֵיהּ מַאי נִיכַסֵּי מִינָךְ, נְבִיָּיא כַּהֲנָא הֲוָה לָן, וַהֲוָה מוֹכַח לָן לְשׁוּם שְׁמַיָּא קַבִּילוּ וְלָא קַבְּלִינַן מִינֵיהּ אֶלָּא קָאֵימְנַן עִילָוֵהּ וְקַטְלִינַן לֵיהּ. אֲמַר לְהוֹן אֲנָא מְפַיַּיסְנָא לֵיהּ, אַיְיתֵי סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה שָׁחַט עִילָוֵהּ וְלָא נָח, שָׁחַט סַנְהֶדְּרֵי קְטַנָּה עִילָוֵהּ וְלָא נָח, אַיְיתֵי פִּרְחֵי כְּהֻנָּה שָׁחַט עִילָוֵהּ וְלָא נָח, שָׁחַט תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן וְלָא נָח, אָמַר לוֹ זְכַרְיָה טוֹבִים שֶׁבְּעַמְּךָ אִבַּדְתִּי רְצוֹנְךָ שֶׁיֹּאבְדוּ כֻּלָּם, לְאַלְתָּר נָח. הִרְהֵר אוֹתוֹ רָשָׁע תְּשׁוּבָה בְּלִבּוֹ וְאָמַר, מִי שֶׁמְּאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל כָּךְ כָּתוּב בּוֹ (בראשית ט, ו): שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁאִבֵּד נְפָשׁוֹת הַרְבֵּה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, מִיָּד נִתְמַלֵּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמִים וְרָמַז לַדָּם וְנִבְלַע בִּמְקוֹמוֹ. אָמַר רַבִּי יוּדָן שֶׁבַע עֲבֵרוֹת עָבְרוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, הָרְגוּ כֹּהֵן, וְנָבִיא, וְדַיָּין, וְשָׁפְכוּ דָּם נָקִי, וְטִמְּאוּ אֶת הָעֲזָרָה, וְיוֹם שַׁבָּת, וְיוֹם כִּפּוּר הָיָה, אֲבָל יַחֲזִיאֵל לֹא עָשָׂה כֵן, אֶלָּא (דברי הימים ב כ, יד): וְיַחֲזִיאֵל בֶּן זְכַרְיָה בֶּן בְּנָיָה בֶּן יְעִיאֵל בֶּן מַתַּנְיָה הַלֵּוִי מִבְּנֵי אָסָף הָיְתָה עָלָיו רוּחַ ה' בְּתוֹךְ הַקָּהָל, מַהוּ בְּתוֹךְ הַקָּהָל, שֶׁהִשְׁוָה עַצְמוֹ לַקָּהָל. דָּבָר אַחֵר, אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ, מְדַבֵּר בְּנֹחַ, נִכְנַס אֶל הַתֵּבָה בִּרְשׁוּת, וְיָצָא בִּרְשׁוּת, נִכְנַס בִּרְשׁוּת מִנַּיִן (בראשית ז, א): בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה, וְיָצָא בִּרְשׁוּת מִנַּיִן (בראשית ח, טז): צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וגו'. דָּבָר אַחֵר, אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ, מְדַבֵּר בִּיהוֹשֻׁעַ, כְּשֵׁם שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן בִּרְשׁוּת, כָּךְ לֹא עָלוּ אֶלָּא בִּרְשׁוּת, עָבְרוּ בִּרְשׁוּת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע א, יא): עִבְרוּ בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה וגו', עָלוּ בִּרְשׁוּת שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ד, יז): וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר עֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן. דָּבָר אַחֵר, אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל וגו', מְדַבֵּר בְּדָוִד, עַד שֶׁלֹא מָלַךְ (שמואל א יז, יד): וְדָוִד הוּא הַקָּטָן, וּכְשֶׁמָּלַךְ (דברי הימים א כח, ב): וַיָּקָם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל רַגְלָיו וגו' דָּבָר אַחֵר, אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל וגו', מְדַבֵּר בְּמָרְדֳּכַי, עַד שֶׁלֹא בָּאתָה לוֹ גְדֻלָּה (אסתר ב, יט): וּמָרְדֳּכַי ישֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וּכְשֶׁבָּאת לוֹ גְּדֻלָּה (אסתר ו, יב): וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ.