קוהלת רבה · Parasha 2 · פרק 2

לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מַה מְּעֻרְבָּב הַשְֹּׂחוֹק שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם שׂוֹחֲקִים בְּבָתֵּי קַרְקָסִיאוֹת וּבְבָתֵּי תֵּיאַרְטִיאוֹת שֶׁלָּהֶם. וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה, מַה טִּיבוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם לְהִכָּנֵס שָׁם. דָּבָר אַחֵר, לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל, מַה מְּעֻרְבָּב הַשְֹּׂחוֹק שֶׁשָֹּׂחֲקָה מִדַּת הַדִּין עַל דּוֹר הַמַּבּוּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כא, ט יג): בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וגו' זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם וגו' שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל וגו' יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וגו' יְכַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם וגו', מַה כְּתִיב תַּמָּן (איוב כא, יג): וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ, וְכֵיוָן שֶׁאָמְרוּ: מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וּלְשִׂמְחָה מַה זּוֹ עֹשָׂה, חַיֵּיכֶם שֶׁאֶמְחֶה אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ז, כג): וַיִּמַּח אֶת כָּל הַיְקוּם. דָּבָר אַחֵר, לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל, מַה מְּעֻרְבָּב הַשְֹּׂחוֹק שֶׁשָֹּׂחֲקָה מִדַּת הַדִּין עַל אַנְשֵׁי סְדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כח, ה): אֶרֶץ מִמֶּנָהּ יֵצֵא לָחֶם וגו' מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וגו' נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וגו', וּכְשֶׁאָמְרוּ נְשַׁכַּח תּוֹרַת הָרֶגֶל מִבֵּינוֹתֵינוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כח, ד): פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֵּיכֶם אֲנִי אֲשַׁכַּח אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כט): וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם.

דָּבָר אַחֵר, לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל, מַה מְּעֻרְבָּב הַשְֹּׂחוֹק שֶׁשָֹּׂחֲקָה מִדַּת הַדִּין עַל אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב, אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב רָאֲתָה אַרְבַּע שְׂמָחוֹת בְּיוֹם אֶחָד, משֶׁה יְבָמָהּ, מֶלֶךְ. נַחְשׁוֹן אָחִיהָ, נָשִׂיא רֹאשׁ כָּל הַנְּשִׂיאִים. אַהֲרֹן בַּעֲלָהּ, כֹּהֵן מְלֻבָּשׁ אַבְנֵי אֵפוֹד. שְׁנֵי בָנֶיהָ, סְגָנֵי כְּהֻנָּה. וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לְהַקְטִיר שֶׁלֹא בִרְשׁוּת נִשְׂרְפוּ וְנֶהֶפְכָה שִֹּׂמְחָתָהּ לְאֵבֶל, הֱוֵי אוֹמֵר וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז, א): אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן וגו'.

דָּבָר אַחֵר, לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל, מַה מְּעֻרְבָּב הַשְֹּׂחוֹק, דְּאָמַר רַבִּי אַחָא אָמַר שְׁמוּאֵל שְׁלשָׁה הֵן הַדְּבָרִים שֶׁשִֹּׂחֲקָה עֲלֵיהֶם מִדַּת הַדִּין וּלְבַסּוֹף הוֹלְלָתַם וְעִרְבְּבָתַם, כְּתִיב (דברים יז, יז): וְלֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים, וּכְתִיב (מלכים א יא, ג): [ויהי לשלמה שבע מאות שרות ושלש מאות פלגשים] [ויהי לו נשים שרות שבע מאות ופילגשים שלש מאות], כְּתִיב (דברים יז, טז): לֹא יַרְבֶּה לוֹ סוּסִים, וּכְתִיב (מלכים א ה, ו): וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים. כְּתִיב (דברים יז, יז): וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לוֹ מְאֹד, וּכְתִיב (דברי הימים ב א, טו): וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב בִּירוּשָׁלַיִם כָּאֲבָנִים, לֹא הָיוּ נִגְנָבוֹת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אַבְנֵי עֶשֶׂר אַמּוֹת וְאַבְנֵי שְׁמוֹנָה אַמּוֹת. תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אֲפִלּוּ מִשְׁקָלוֹת שֶׁהָיוּ בִּימֵי שְׁלֹמֹה שֶׁל זָהָב הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א י, כא): אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה, מָה עֲטָרָה זוֹ עוֹשָׂה בְּיָדְךָ רֵד מִכִּסְאִי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרַד מַלְאָךְ בִּדְמוּתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה וְיָשַׁב עַל כִּסְאוֹ, וְהָיָה מְחַזֵּר עַל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וְעַל בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְעַל בָּתֵּי גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר: אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ, וְהָיוּ מַכִּין אוֹתוֹ בְּקָנֶה וְנוֹתְנִין לְפָנָיו קְעָרָה שֶׁל גְּרִיסִין, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה וְאָמַר (קהלת ב, י): וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי.

דָּבָר אַחֵר, לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס דִּדְהוּבָא מְעָרְבָּב מָה חֶדְוָתָה עָבְדָא, עוֹבָדָא הֲוָה בְּבַר נָשׁ מֵרַבְרְבֵי בָּבֶל שֶׁנָּשָׂא בְּנוֹ אִשָּׁה, בָּרְבִיעִי עָשָׂה סְעוּדָה לַחֲכָמִים, אָמַר לִבְנוֹ עֲלֵה לָעֲלִיָּה וְהָבֵא לָנוּ יַיִן טוֹב מֵחָבִית פְּלוֹנִי, עָלָה לְהָבִיא יַיִן יָשָׁן מִן הָעֲלִיָּה הִכִּישׁוֹ נָחָשׁ וָמֵת, הִמְתִּין לֵירֵד וְלֹא יָרַד, אָמַר אֶעֱלֶה וְאֶרְאֶה מַה טִּיבוֹ שֶׁבְּנִי מִתְעַכֵּב, עָלָה וּמְצָאוֹ שֶׁהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ וָמֵת מֻשְׁלָךְ בֵּין הֶחָבִיּוֹת, הִמְתִּין אוֹתוֹ חָסִיד עַד שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ הָאוֹרְחִין כָּל סְעוּדָתָן וְגָמְרוּ לְבָרֵךְ, אָמַר לָהֶם רַבּוֹתַי לֹא לְבָרֵךְ בִּרְכַּת חֲתָנִים לְבֵית אוֹתוֹ הָאִישׁ בָּאתֶם לְבָרֵךְ בְּנוֹ, עַכְשָׁו אִמְרוּ עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים עַל בְּנוֹ, לֹא לְהַכְנִיסוֹ לַחֻפָּה בָּאתֶם הַכְנִיסוּהוּ לַקֶּבֶר. עָאל רַבִּי זַכַּאי וְאַפְטַר עֲלֵיהּ: לִשְחֹוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה.