ספרי זוטא · פרק 6 · פסוק 7

לאביו לא יטמא, יכול לא יטמא על מת מצוה והלא אומר וכי דין הוא הואיל והכהנים בלא תעשה מליטמא למתים אם מיטמא הכהן על מת מצוה אף הנזיר יטמא על מת מצוה קל וחומר ומה במקום שעשה קטנים כגדולים בכהנים הרי הן מיטמאין על מת מצוה מקום שלא עשה קטנים כגדולים בנזיר אינו דין שלא יטמא מיטמא הוא על מת מצוה. - יכול יטמא הוא על מת מצוה ברגל ת״ל לאמו לא יטמא אבל מטמא הוא על מת מצוה ברגל. יכול יטמא הוא על מת מצוה ברחוקים ת״ל לאחיו לא יטמא מיטמא הוא על מת מצוה ברחוקים. יכול יטמא על מת מצוה בקרובים ברגל אבל לא יטמא על מת מצוה ברחוקים ברגל ת״ל ולאחותו לא יטמא מיטמא הוא על מת מצוה ברחוקים ברגל:

לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם, פרט לנוגע בשפוד:

במותם, ריבה ד״א שיטמא במת שלם ואת מה אני מרבה השדרה והגולגולת וחצי לוג דם וחצי קב עצמות ואבר מן המת ואבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי:

כי נזר אלהיו על ראשו, מגיד שהנזירות בראש: