כלל אמרה תורה בכור תפדה בכור לא תפדה יכול אם היה תמים אל תפדהו [ואם היה בעל מום פדהו ת״ל בבכור שור לא תפדה יכול אם היה בעל מום ובעלת יבלת אל תפדהו] ואם היה פסח או עור פדהו ת״ל בכור כשב לא תפדה יכול אם היה בעל מום אחר ת״ל בכור עז לא תפדה. קדש לרבות שליא היוצאת עם המוקדשין או יכול שאני מרבה היוצאת עם הבכור ת״ל הם:
קריאה במקור
ספרי זוטא · פרק 18 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
את דמם תזרוק על המזבח, ר' יוסי הגלילי אומר להביא את הפסח ואת המעשר שינתן מדמם מתנה אחת בשפיכה אחת כנגד היסוד באיזה רוח שירצה:
ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחוח לי״י, מגיד שיש בחלביהן אשה ריח ניחוח:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Leipzig, 1917
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001197571/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5d82a41249d1538082cb824b1e2d739949ded7d8ced9a939f3b543b74c510914