ספרי זוטא · פרק 11 · פסוק 31

ורוח נסע מאת י״י ויגז שלוים מן הים, מלמד שהיה עולה מן הים כמין גזי צמר ונרטשת על גבי המחנה וי״א שהרגה בירידתה יתר ממה שהרגה באכילתה. ויטש על המחנה כדרך יום כה וגו' כדרך יום כה כלפי הדרום וכדרך יום כה כלפי הצפון. ר' מאיר אומר אף כדרך יום כה כלפי המערב:

וכאמתים על פני הארץ, מלמד שהיה עולה מן הארץ על רום שתי אמות כדי שלא יהו מצטערין עליה בשעת לקיטה. ר' יוסי אומר ויטש על המחנה כדרך יום כה וגו' שלש פרסאות לכל רוח וכן הוא אומר ויפל בקרב מחניהו סביב למשכנותיו (תהלים עח כח). אחרים אומרים ויטש על המחנה כדרך כדרך הלוכו הבינוני עשרה פרסאות יום עשרים כה ארבעים מה ת״ל שוב וכדרך יום כה הרי שמונים כלפי מעלה וכן הוא אומר תערוך לפני שלחן נגד צוררי (תהלים כג ה). יכול שהיו אסתרסואות מקולקלות ת״ל וכאמתים על פני הארץ על הפנוי שבארץ ולהלן הוא אומר ויפל בקרב מחניהו סביב למשכנותיו שהיה מסובב למשכנות וב' אמות היתה נטולה מן הארץ. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אף מן לא אכלו אותו ישראל אלא מן הגבוה כיצד יצאה רוח צפונית וכבדה את המדבר וירד מטר וכיבש את הארץ וירד הטל עליו והרוח מנשבת בו ונעשה כמין שלחנות של זהב והמן היה יורד עליו וממנו ישראל מלקטין ואוכלין והלא דברים קל וחומר אם כך חס המקום על עוברי רצונו בעולם הזה על אחת כמה וכמה שישלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא: