הערות שוליים על מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי · פרק 13 · פסוק 12

בכורות ה' ע״ב.

בכורות שם בשם ר' יוסי הגלילי.

בכורות י׳ ע"ב.

שס י״ב ע"א גז״ש דבן בג בג.

מכילתא בכורות שם.

וכ"פ הרמב״ם פי״ב מה׳ בכורים חייב לפדותו משיולד משמע דממעי אמו לא.

כן יש להוכיח נמי ממתני' דבכורות י״ב ע"ב.

מכילתא ובכורות י׳ ע"ב.

קידושין כ״ט ע"א.

שאם מת אביו ולא פדאו שהוא יפדה את עצמו כדאיתא במכילתא. כתב לי ע״ז הרב מו״ח אברהם אבא שיף בעה"מ ספר תועפות ראם על ספר יראים וז"ל: ואני אומר לא כן אבי אין זה כלל במשמעות הפסוק "בני אפדה" ועל הראשונים אנו מצטערים להבין דברי המכילתא אלא שהוא מגלגל עלינו את החדשים והברור בפי' ואפילו ״לאחר מיתה״ שאם מת הבן לאחר שלשים יום עכ״ז צריך האב לפדותו וכדברי המשנה בכורות מ״ט א׳ לאחר שלשים יום אע״פ שלא נתן יתן עכ״ל הרב הנ״ל. — אמת הדבר שפירושי בדברי המכדרשב״י הוא דוחק קצת, אולם אמרתי ילמד סתום מן המפורש במכילתא שלנו. אמנם עתה רואה אני שדין דמכילתא שלנו כתוב במכדרשב״י בפ׳ כי תשא וז"ל שם: כל בכור בניך תפדה מגיד שאם היו לו חמשה בנים מחמש נשים וכולן בכורים שחייב לפדות את כולן. ד״א כל בכור בניך תפדה שאם עבר האב ולא פדהו כשיגדיל חייב לפדות את עצמו עכ״ל. וע״כ הדרנא בי מפירושי. אך אין דעתי נוחה גם מפי' הרב הנ״ל, כי העיקר חסר מן הספר, דהיה לו לפרש דהיינו אם מת לאחר שלשים. וז״ל הספרי זוטא בפ׳ קרח (מכ״י מדרש הגדול). ופדויו מאמתי, אמרת מבן חדש, מיכן אמרו הרי מי שמת בנו יום שלשים ואחד אע"פ שלא נתן לכהן יתן לו, מת בעשרים ותשעה ואפילו מת ביום שלשים אם נתן לו יטול ממנו עכ״ל, הרי דיליף מקרא אחרינא ומפרש היטב דיש חילוק בין מת לאחר שלשים ובין מת קודם שלשים. וע"כ נ״ל לפרש בענין אחר דהמכילתא באת ללמד דאפילו לאחר מיתה נכסי האב משועבדים לכהן, וס״ל כר״י דמלוה בכתובה בתורה ככתובה בשטר (עי׳ קידושין כ״ט ע"ב) וקאי אדלעיל הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם וע״ז אמר בני אפדה ואפילו לאחר מיתה, דאם יש כאן משועבדים מן האב הרי הן משועבדים בעד בנו אפילו לאחר מיתה. והדרש הוא מדשני קרא בדיבורי׳ דכתב אני זובח בלשון בינוני פועל ואח״כ כתב בני אפדה בלשון עתיד ולא כתב אני פודה למימרא דהחיוב הוא על נכסי אב אף לעתיד דהיינו לאחר מיתה.