הערות שוליים על מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי · פרק 12 · פסוק 1

מדכתיב בארץ מצרים שהוא מיותר דרש שרק קודם שנתקדשה א"י היה הדבור אף בחו״ל ולא לאחר שנתקדשה.

כלומר וכן ביונה ברח מא"י לחו"ל משום שידע שאין השכינה שורה בחו"ל כדאיתא במכילתא דר' ישמעאל, ולבסוף כשדבר הקב"ה עמו בחו״ל לא דבר עמו אלא על המים, ואע"פ שאין מפורש בקרא דהדבור עם יונה היה על המים, מ"מ מדכתיב (יונה ב' י"א) ויקא את יונה אל היבשה וסמיך ליה ויהי דבר ד' אל יונה משמע דביבשה הסמוכה לים דבר עמו.

אף קודם שנתקדשה א"י לא היתה השכינה שורה בחו״ל בכל מקום אלא על המים.

דרש הכפל היה שהיה דבר ד' כאן כמו שהיה בתחלה בחו״ל והרי זה בא ללמד ונמצא למד דמתחלה היה כמו כאן דהיינו על המים.

צריך לנקד דִבֵר והוא שם דבר כמו דבור כדכתיב (ירמיה ה׳ י"ג) והדִבֵר אין בהם.

ר׳ נחמיה ס"ל דבחו״ל לא היתה שורה רוח הקדש אלא לפרקים וזהו פירושו של היה היה כמו שתירץ רב חסדא במ״ק כ"ה ע"א לפירוש א׳ של הפירוש המיוחס לרש״י שם.

כמו שאמרו ברבה פט״ו: בארץ מצרים למה אינו אומר במצרים אר״ח אמר הקב"ה כתיב בתורה בחוץ תעמוד אף אני אעשה כן בארץ מצרים ולא במצרים וכן אמר משה כצאתי את העיר, וכן איתא במדרש הגדול לפ' כצאתי את העיר: מגיד הכתוב שלא היה הדבר נגלה עליו בארץ מצרים מפני שהיא מלוכלכת בגילולי ע״ז אלא חוץ לכרך מדבר עמו.

כלומר שאין לומר דמלת בארץ בא ללמדך שדבר עמו בשדה, דהא אין לנו שום טעם למה דבר עמו דוקא בשדה אלא ודאי דבא ללמד שדבר עמו חוץ לכרך כדחזינן גבי משה שאמר כצאתי את העיר.

ואמרו במכילתא וכן בריש ת״כ דלא היה דבור לאהרן מפי ד' אלא עם משה דבר שיאמר לאהרן וא"כ מה ת״ל אל משה ואל אהרן להקיש דברות אהרן לדברות משה.

לכאורה היה אפשר לפרש במה ששנינו בספרי ריש מטות כשם שנתנבא משה בכה אמר כך נתנבאו נביאים בכה אמר ומוסיף עליהם משה שנאמר בו זה הדבר ולפי זה אתקש כאן אהרן למשה לענין זה שגם אהרן נתנבא בכה אמר (אבל בזה הדבר לא נתנבא) אמנם מלשון הת"כ פ' אחרי מות בזה הדבר דשחוטי חוץ משמע דכה אמר וזה הדבר חדא הוא דז"ל שם: "זה הדבר אשר צוה ד' מלמד שהפרשה נאמרה בכה אמר": ולפ"ז יותר נכון לפרש כאן דמה משה בכה אמר שדבר הדברים כהווייתן כך אהרן כשהיה מדבר אל בני ישראל אמר כל הדברים כהוייתן כמו ששמען משה מפי הגבורה. וכן מוכח לקמן י״ט ג' דדרשינן כה בלשון הקדש כה כענין הזה וכו' כה לא לפחות ולא להוסיף ועי' ספרי דברים פיסקא פ״ג.

כמ"ש במכילתא הקיש אהרן למשה מה משה היה דיין לפרעה כו' היה אומר דבריו ולא ירא וכו'.

דכתיב בה ויקחו אליך ועי' בספרי שם. וראיתי שם במדרש הגדול כ״י (לקוח מספרי זוטא) וז"ל ויקחו אליך יביאוה אליך ותהא גזבר עליה יכול שאין לי שהיה משה גזבר אלא על הפרה ועניין אף על השמן ת"ל ויקחו אליך שמן זית זך יכול שאין לי שהיה גזבר על הפרה אלא משה ומנין אף אהרן אמרת וידבר ד׳ אל משה ואל אהרן הקיש אהרן למשה מה עשה גזבר על הפרה אף אהרן גזבר על הפרה ומניין שימנו גזברים לדורות ת״ל ואתה תצוה את בני ישראל (וכ"מ שנאמר צו היא לדורות) עכ"ל.

כדאיתא בספרי זוטא שהבאתי וכן אמרו בת"כ פ' אמור ויקחו אליך אתה גזבר לדבר.

דכתיכ ואתה קח לך בשמים ראש ואיתא שם במדרש הגדול: ואתה קח לך שיהא משה גזבר עליו וכן אמרו בספרי חקת על ויקחו אליך. כיוצא בו אתה אומר בשמן המשחה.

דכתיב קח לך סמים נטף. ועי׳ יומא ג' ע״ב דשם דרש קח לך ויקחו אליך בפנים אחרות והוא לקוח מספרי במדבר פיסקא ע"ב ונראה דתנא דבי ר׳ ישמעאל ודבי ר״ע היו חלוקין בדבר וברייתא דיומא תנא דבי ר' ישמעאל מדפליגי שם ר' יאשיה ור׳ יונתן שהם תלמידי ר' ישמעאל כידוע.

כמ"ש בברייתא דעירובין נ"ד ע"ב: כיצד סדר משנה וכו' עיי״ש.

כמו שהגהתי כצ״ל דמלאמר קדריש ופירוש דלאמר קאי על הבנים וכן שנינו בת״כ פ' שמיני הובא ברש"י לאמר אליהם לאמר להם לבנים או לאמר להם לישראל כשהוא אומר דברו אל כל עדת בני ישראל זו דיבור האמור לישראל הא מה אני מקיים לאמר אליהם לאמר לבנים ע״כ. מעתה יובן למה הובא בת״כ שם הפסוק דברו אל כל עדת בני ישראל הא שם בפרשה כתיב דברו אל בני ישראל משום דהאי דרשה נאמרה מחז״ל כאן בפ' בא והועתקה לפרשת שמיני (וע"כ לא יפה עשו המדפיסים בת״כ עם פי׳ מהרמ״ל מלבים ששלחו יד ומחקו מלת "כל עדת" שנמצאו בכל דפוסים ישנים) ומה שנמצא כל עדת בני ישראל תחת כל עדת ישראל יבואר לקמן הערה פ3׳.

שנאמר (ויקרא י״ז א') דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל.

שנאמר (שמות כ"ד א׳) עלה אל ד' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל.

נראה דקאי על הפסוק (ויקרא כ"א כ"ד) וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל דהוא מיותר דכבר שמענו במקום אחר דהבנים קדמו לכל ישראל אלא ע"כ דאתא לאשמעינן מכל מקום הבנים קדמו לכל ישראל.

דכתיב (ויקרא ט' א') קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל, ועי' ספרי במדבר פיסקא צ״ב, ועוד כתיב (שמות י״ט ז') ויקרא לזקני העם ודרש לקמן מלמד שהזקנים קודמין לכל ישראל.

דכתיב (במדבר י"א כ"ה) ויאצל מן הרוח וגו' וצ"ל דתנא דידן סובר דמעיקרא מעת מעמד הר סיני כבר היו מוכנים לכך מדאמר הקב״ה עלה אתה וגו׳ ושבעים מזקני ישראל.