ספרי זוטא; מדרשה של לוד · מבוא

הכל צריכים מזל, אפילו ס"ת שבהיכל. איתרע מזלנו ומדרש תנאים לספר במדבר אבד מאתנו ולא הגיעו אלינו אלא קטעים בודדים מכתבי יד ופיסקאות שנשקעו בדברי רבותינו הראשונים. מדרש זה שהירושלמי והבבלי שאבו ממנו, שהגאונים והראשונים¹כמעט מכל הארצות, שהיו חכמי ישראל מצויים בהן, וגם בילקוט שמעוני הביא הרבה ממנו, ואף שונאי ישראל השתמשו בו, עיין מ"ש להלן, עמ' 141, הערה 1. אמנם גם מדרשי הלכה לשמות (מכילתא דרשב"י), לויקרא ולדברים (מדרשים מדבי ר' ישמעאל) אבדו מאתנו, אבל המדרשים הללו לא היו נפוצים אצל הראשונים בכל הארצות, ואף בעל הילקוט שמעוני לא הכיר אותם. שתו את מימיו, נתגלגל אלינו רק בצורת ליקוטים שהחכמים האחרונים אספו אותם אחד לאחד. וכבר עמדו חכמי זמנינו על טיבו המיוחד של ספר זה וראו שהוא משונה בהלכותיו ובטרמינולוגיא שלו משאר מקורות חז"ל. אפשר ואפשר שמטעם זה הססו לפרסם אותו ונתנו זכות קדימה לספרים שאינם מתמיהים.

אבל הספר הזה מפיץ אור חדש על כמה סוגיות שבבבלי,²עיין מ"ש להלן, עמ' 26 ואילך, עמ' 30 ואילך. ומצויות בו ידיעות הסטוריות חשובות מאד,³עיין מ"ש להלן, עמ' 117, ועמ' 147 ואילך. וכן שפע המלים החדשות שלו מעשיר את אוצר לשוננו.⁴עיין במפתחות בסוף הספר. כדאי הוא המדרש שלנו שאדם מישראל יפסיק ממשנתו ויקדיש מזמנו לחקור בספר זה, ולא באנו כאן אלא לבסס כמה מן המסקנות של החכמים, להרחיב את המחקר, להוסיף ולייחד את הספר שלנו בתוך שאר המדרשים, ודרך אגב גם לדון בשיטות המחקר המקובלות על חכמי זמנינו, שלפעמים מגזימין בהן.⁵עיין גם מ"ש בסוף המבוא לתוספתא כפשוטה ח"ג, סוף עמ' ט"ו ואילך. נתלינו במחקר זה גם כבמסגרת להכניס לתוכה פירושים וברורים להלכות הקשות המרובות במדרש שלנו. להלן בפנים הספר נאמר וחזר ונאמר שהשמטנו את הדיון בהלכות שכבר דנו בו הראשונים,⁶בשעה שלא היו הדברים נחוצים לעניינינו. ובעיקר בדברים שכבר הביאם הרמב"ם, אבל פשיטא שדקדקנו בדבריהם בשעת הצורך להעמיד את הפירוש הנכון או את הגירסא הנכונה בס"ז.⁷עיין מ"ש להלן, עמ' 72 ואילך. ואפילו במקום שלא הביאו הראשונים את המדרש שלנו בשמו אפשר להסתייע קצת בדבריהם לנוסח שהיה לפניהם בספרי זוטא.⁸עיין מ"ש להלן, עמ' 53, הערה 165 (וביתר באור להלן עמ' 143), עמ' 56, הערה 190, ועוד בכ"מ.

בחסרונות הליקוטים שבידינו מבוססים בעיקרם על מדרש הגדול ועל הילקוט שמעוני, והרי הספר האחרון בדפוסים שלנו לקה תכופות ובשיבושים, ואף הפיסקאות מס"ז לא נמלטו מהן. במחברתי זו השתמשתי בילקוט כ"י אוקספורד,⁹עיין בקטלוג של נייבאוער וקווילי ח"ב, עמ' 35-34, מספר 2637. ועיין במבוא לספר "מקורות ילקוט שמעוני" (ירושלים תשכ"ה) להרופא ד"ר ר"ד הימן, עמ' 6. ונמצאנו למדים שאף מכ"י אחד אפשר להשלים כמה חסרונות שבילקוט בדפוס¹⁰עיין מ"ש להלן, עמ' 41, עמ' 62, הערה 217, עמ' 95, הערה 26, ועוד בכ"מ. ולתקן הרבה שיבושים שבו.¹¹עיין להלן, עמ' 41, הערה 117, עמ' 51, הערה 156, עמ' 54, הערה 177, ועוד בכ"מ. ויפה טרחו החכמים ולקטו את הפיסקאות של ספרי זוטא מתוך תורת הראשונים, אבל עדיין לא נגמרה המלאכה, ויש להוסיף הרבה, עיין, לדוגמא, להלן, עמ' 10-6, עמ' 41, ועוד.

אחת מן הכוונות היסודיות שבמחקר זה היא לעורר את החכמים להוציא מחדש ספר נפלא זה; לחפש ולפשפש בכל הספריות שמא ימצאו עוד קטעים מן המדרש שלנו; לבדוק בדיקה יסודית את דברי הראשונים בדפוסים ובכי"י ולהוציא מתוכם את תורת ס"ז, ואף לבדוק בכל כתה"י של הילקוט, מה"ג ומדרש במ"ר את הפיסקאות של הספר שלנו שנשקעו בתוכם. מחברתי זו אינה אלא דוגמא, משום שחברתי אותה במשך זמן קצר ובשעה שהייתי טרוד בעבודות אחרות, אבל אפשר ללמוד ממנה את החשיבות היתרה של המדרש שלנו.

והנני מוסר מודעה: במחברתי זו נקטתי תכופות בסיגנון חריף נגד חכמי זמננו, בטענות מסלקות ובתשובות ממרקות. פשוט הוא שאין לראות בזה יחס של זלזול כל שהוא בגדולים,¹²לשועלים קטנים איני נותן דעתי כלל. ואין כאן אלא מליצות בעלמא, כתבלין בנעימה לקריאה רהוטה.

ומסיים אני בתודה לידידי הרב ר' אליעזר ארי' הלוי פינקלשטין, נגיד בית המדרש שלנו, שתמיד סייע בידי להוציא את כל מה שאני כותב. יעמוד על הברכה בכל לשון של ברכה. וכן מודה אני לידי"נ הר"ז הלוי דימיטרובסקי על שטרח לקרוא את עלי ההגהה בעיון רב.

ועל טוב ייזכרו בית הדפוס של מאוריס דזשייקובס בפילדלפיה ובעליו ד"ר משה דזשייקובס וצוות פועליו המומחים: מסדרי האותיות, המְעַמדים והמגיהים, ובמיוחד - ד"ר מנחם ג. גלן, מר אפרים פישל הערשטיין ומר מאיר ווייציל, שעשו את מלאכתם מלאכת הקודש במסירות ובאמונה.

בעה"י יום ב' ט"ז אלול תשכ"ח.