מדרש לקח טוב על אסתר · פרק 3 · פסוק 2

וכל עבדי המלך אשר בשער המלך. אלו שהיו יושבין בשער המלך עם מרדכי:

כי כן צוה לו המלך, כי צוה בשבילו:

ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. לא דרך יהירות, אלא מפני שעשה עצמו ע"ז, ולא היה יכול להשתחוות לו:

ס"א אחר הדברים האלה. אחר מאי, אחר שנתלו שני סריסי המלך בגתן ותרש, סמך לו גדולת המן, שסופו להתלות כמותן. ר' יהודה משתעי הדין עובדיא אריא עביד סעודתא לכל חיותא ובעירא, ועבד להון גנינא מן משכי דארייוותא, כין דאכלי [אמרו מאן יימר לן זמירא, תלו עיניהם בתעלא, אמר להו עיינין אתון לי למאן דאימא, אמרו לו אין], דלי עינייהו כלפי משכי דעליהון אמרי מאן דמחמי לן בעלאי יחמי לן בתתאי, כך היו בגתן ותרש בקשו רעת אסתר, והמן בקש רעת אסתר, מי שהראה אותם בתליית בגתן ותרש יראה אותם גם בתליית המן:

ס"א אחר הדברים האלה. אחר הרהורי דברים, אמר הקב"ה מרדכי זה צדיק גמור הוא, ורוצה לבנות בית המקדש, ואין לאל ידו, יבא המן ויטול גדולה ויסגל ממון, ויבא מרדכי ויתנו אליו ממונו, ויבנה בית המקדש:

וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים. משל לחיה שפרשו לה מצודה על פי הבאר, אם ירדה לשתות הרי היא נצודת, ואם לא תרד, הרי היא מתה בצמא, כך מרדכי אם היה כורע להמן הרי הוא מתחייב, ואם אינו כורע הרי הוא תקנא בו, בטח באלהיו ולא כרע ולא השתחוה: